דאל - נזיד עדשים חורפי ומפנק

החורף המפתיע, על אף ההבטחות, הגיע גם לאילת במלוא אונו, או כמאמר חז"ל מי שלא הרגיש קור של מדבר, לא הרגיש קור מימיו.

בדרך כלל קור גורם לי למצב רוח של מרקים, אך לאחר חודש וחצי של אכילת מרקים מכל הסוגים האפשריים (למעט אולי "טעימים") החלטתי לשנות קצת את השגרה עם מאכל אהוב עליי במיוחד - דאל.

דאל הוא תבשיל עדשים, פשוט למראה, אך מוצף בכל טוב, ובעיקר בכל תבלין הידוע לאדם, שכל נגיסה מהבילה ממנו גורמת לחמימות נעימה להתפשט בגוף ולחיך להשתולל מעושר הטעמים.
אני מודה ומתוודה, חיבתי לאוכל הודי לא הגיעה מהודו (איו), אם כי מאחותי, שגררה אותי אחר כבוד (ואחר טיול ארוך במזרח) למסעדה הנודעת סב קוץ' מילגה, שבימים ההם עוד התהדרה במאפיין העיקרי (והפרו-סוציאליסטי משהו) שעשה אותה כל כך מפורסמת, האפשרות לשלם בעבור הארוחה את הסכום שלדעת הלקוח הולם את הארוחה.

לקח לי כמה שנים, והכרה כואבת בעובדה שאי אפשר לחיות לנצח על לחם עם חומוס וקורנפלקס, לגלות את החדווה האמיתית שבאוכל ההודי.

הטעם אולי נפלא, אבל הסוד האמיתי טמון בעובדה שהאוכל ההודי, אם הכנת אותו נכון, אמור להיראות בסוף כאילו מישהו כבר אכל אותו פעם אחת! הידד!

אז, לבקשת הקהל, הנה המתכון המנצח שלי

דאל - נזיד עדשים הודי 

בעבור זה מכר עשיו את הבכורה. תכל'ס, מבינה אותו.

לפני הכל, אומר כי המתכון מכיל תערובת תבלינים שנקראת גראם מסאלה. ניתן להכין אותה לבד (זה מה שאני עשיתי ועדיין עושה) אם כי יש לה גרסאות שונות ומשונות וניתן לגוון בהחלט במרכיביה לפי טעמכם. או לקנות אותה בסופר מוכנה. חזון אחרית הימים.
חוץ מזה, בנסיון האחרון שלי, הוספתי לעדשים הרגילות גם עדשים שחורות, סתם בשביל הגיוון במרקם ובטעם (והן גם יפות ובריאות, בקיצור, זה אחלה).

מה צריך?
2 כוסות עדשים ירוקות אחרי השריה (ההשריה מקלה על עיכול הקטניה ומעלה פלאים את הערך התזונתי של העדשים, שלא לדבר על הנבטה, אם יש לכם זמן ורצון)
1 כוס עדשים שחורות אחרי השריה
1 כף כורכום
1 כפית מלח
קורטוב סוכר חום
2 כפות גהי (חמאה מזוקקת) או שמן זית
1 כף גדושה זרעי כמון
1 בצל לבן פרוס דק

∞-2 שיני שום קצוצות (לפי טעמכם האישי, אני יותר בחורה של אינסוף)
2 כפיות ג'ינג'ר מגורר
1 כף צ'ילי ירוק קצוץ
2 כפיות גראם מסאלה
להגשה: כוסברה קצוצה (או כל עשב תבלין לטעמכם)

מה עושים?

1. מבשלים את העדשים עם 3 כוסות מים על כל כוס עדשים (במקרה זה, 9 כוסות), כאשר המים רותחים מוסיפים את הכורכום ומערבבים. יש לקפות (כן, כן, יש מילה כזו) את הקצף הנוצר, הוא הוא מקור כל הרוע (והפוקים) בעולם.

2.אחרי שהעדשים מתרככות מוסיפים מלח (לא מוסיפים מלח בהתחלה כדי לאפשר לעדשים להתרכך), סוכר (אם רוצים) ואם זה נהיה סמיך מדי לטעמכם אז גם מעט מים חמים.
אני מוסיפה גם פלפל שחור, הידעתם? פלפל שחור משפר את ספיגת הרכיב הפעיל בכורכום (כורכומין) פי עשרים! יחד הם גלולת פלא אנטיאוקסידנטית, אנטי דלקתית ואנטי סרטנית. או במילים אחרות: טוב לכם.

3. במחבת קטנה מחממים שמן או גהי. מכניסים את זרעי הכמון ומטגנים מספר שניות עד שמתחילים להתפצפץ (וריח של אושר מתפשט בבית). מוסיפים בצל, זורים מעט מלח ומטגנים עד להזהבה.
מוסיפים צ'ילי, ג'ינג'ר ושום ומטגנים עד שהם מתרככים ומשחררים את טעמם.

4. מוסיפים את תערובת התיבול והגראם מסאלה לעדשים ומערבבים.

5. מקשטים בכוסברה וטורפים.

בתיאבון!

ירקות מוקפצים עם אטריות אורז שחור

השבוע התחלתי תוכנית חדשה של ניקוי רעלים, או בשמה המלא התוכנית לגמילה מכל מה שכיף.
מה זה אומר?
ככה:
בלי גלוטן (יכול להיות אלרגני)
בלי מוצרי חלב (יכול להיות אלרגני)
בלי מוצרי סויה (יכול להיות, ניחשתם, אלרגני, וגם כל הסיפור עם הפיטואסטרוגנים וכאלה)
בלי ירקות סולניים (עגבניות, פלפלים, חצילים. יכולים להכיל סולנין שהוא חלבון עם פעילות מטבולית רעילה לאדם)
בלי סוכר
בלי מלח (אלא אם זה מלח הימלאיה ורוד... אה הה)
בלי ביצים
בלי שמנים מעובדים (חמאה, מרגרינה, מיונז, ממרחים)
בלי משקאות קלים ותוססים
בלי קפאין
בלי תפוחי אדמה, תירס, אורז לבן, פיסטוקים, בוטנים, שוקולד, קטשופ, רוטב טריאקי, צ'אטני, רוטב ברביקיו, בשר בקר, נקניקים ונקניקיות, תפוזים, אשכוליות, תותים, ענבים בננות, חיטה, שעורה, שיפון, קוסקוס, שיבולת שועל...

ואלכוהול. בלי אלכוהול.
זהו.
אפשר לסיים את הפוסט כאן. אני כבר רוצה הביתה.

בואו אני אספר לכם משהו על ניקוי רעלים: It sucks!
אז מה מותר לי? כל מיני דברים אורגניים ומוזרים כמו שעועית אזוקי, אצות ווקאמה ומיץ תפוח-ג'ינג'ר-מלפפון-פטרוזיליה. זה טעים כמו שזה נשמע.
(טוב, האמת שזה דווקא נחמד, אבל תנסו פעם אחת לאכול מרק מירקות לא מבושלים ותבינו הכל....)

למה אני עושה את זה לעצמי?
ובכן, רבות נכתב על הקשר שבין ההרגשה שלנו לבין מה שאנחנו אוכלים, אז אני לא אחפור.
אני רק אגיד שאני כבר לא שמחה.
ואני רוצה להיות שמחה שוב.
בלי עזרת כדורים...

אז במקרה היום חשבתי מה אקח לעבודה מחר והפלא ופלא מצאתי משהו שגם מותר לי לאכול, גם יצא טעים וגם נראה שף תאכל שכזה.
נכון, זה כבר המוקפץ השני שאני מעלה, אבל תיאלצו להתמודד, הפעם זו הגרסה הנקיה פלוס:

ירקות מוקפצים עם אטריות אורז שחור (בלי גלוטן, עם טעם)

ברצינות. אני הכנתי את זה. זו לא תמונה מקטלוג.

מה צריך?
1 חבילת אטריות אורז שחור
קורט מלח (אפשר גם בלי, זה רק למי הבישול או אם אתם מתעקשים שיהיה ורוד ומההימלאיה)
שמן סומסום
שמן זית
2 שיני שום קצוצות
1/4 כוס ג'ינג'ר קצוץ דק
2 גזרים (חתוכים לג'וליאנים, או איך שאתם מעדיפים אותם)
זוקיני (חתוך לג'וליאנים גם כן)
1 כוס פרחי ברוקולי
1 כוס כרוב פרוס דק
3 בצלים ירוקים פרוסים באלכסון (בשביל הפוזה)
1 כוס אפונה סינית
1 כף רוטב סויה תמרי (ללא גלוטן, אני ויתרתי עליו בכלל)
1 כף אצות ווקאמה מיובשות מפוררות (לא חייב אבל כדאי. לא משנה כלל את הטעם, אבל מוסיף המון לערך התזונתי. כן, גם אני רוצה לשים יד על הפה ולהשמיע קול של פוק כשאני שומעת את עצמי מדברת ככה).

שתי דקות על למה אצות זה טוב בשבילכם:
זה מכבר אצות ביססו את מקומן כסופר-פוד, ובצדק.
הן דלות בקלוריות ובשומן אך בעלות ערך תזונתי גבוה ומסייעות בניקוי, איזון וחיזוק הגוף.
נטען כי הן מסייעות במניעת מחלות לב, סרטן, סכרת, קרישי דם, לחץ דם גבוה, התקף לב, דלקות, זיהומים, גידולים, חמצון ועוזרות לשמור על מערכת חיסון איתנה.
לא שכנעתי אותכם?
אז בואו נדבר שניה רק על ווקאמה.

הידעתם?
אצות ווקאמה מכילות פי 10(!) יותר סידן מאשר בחלב.
יש בהן מגנזיום הדרוש לפעולת השרירים, ייצור אנרגיה וחלבונים.
הן מכילות יוד הדרוש לפעולה תקינה של בלוטת התריס ולתהליך המטבולי בתוך התאים.
ברזל - למניעת אנמיה וכן ייצור ותפקוד של תאי הדם האדומים.
חומצה פולית - הכרחי לייצור תאים חדשים ושימורם.
ויטמינים - ויטמינים A,C,E,K חשובים לבריאות ומראה העור ולמערכת החיסונית. ויטמין D מגביר את ספיגת הסידן. וויטמין B2 (ריבופלבין) שעושה הכל בעולם... טוב, בערך, אנחנו צריכים אותו כדי להפוך פחמימות, שומנים וחלבונים לאנרגיה, לייצור תאי דם אדומים ומעל הכל, הוא גם (מילת הקסם) אנטי אוקסידנט.

חוץ מזה אצות ממש טובות לשמירה על מראה העור, השיער והציפורניים.
בויה.

מה עושים?
1. מרתיחים מים בסיר עם קורט מלח, מוסיפים את אטריות האורז ומבשלים כ4-5 דקות עד שמתרככות.

2. מסננים את האטריות, מזלפים מעל שמן שומשום (אני התפרעתי כי זה ממש טעים לי) ומניחים בצד.

3. בווק (או מחבת גדולה, כי אין לי ווק אז רימיתי) מחממים שמן זית על אש גבוהה. ניתן להחליף בשמן אחר.
מוסיפים פנימה שום וג'ינג'ר ומטגנים קלות (ממש דקה, חבל שיישרף).

4. מוסיפים את שאר הירקות, למעט האפונה הסינית, לאט לאט ע"מ לשמור על חום גבוה במחבת. מקפיצים או מערבבים בכף עץ (מאותגרי המטבח, התאחדו!) עד שהירקות מתחילים להתרככך.

5. מוסיפים את האפונה הסינית, רוטב סויה, אצות ווקאמה מפוררות (מומלץ לפורר אותן, הן גדלות מ-א-ו-ד במגע עם מים) ורבע כוס מים ונותנים לזה לשבת ככה ולהפוך להיות טעים יותר.
המונח המקצועי הוא לתת לנוזלים "להצטמצם", אני אשאר עם "להפוך לטעים יותר" ברשותכם.

6. מערבבים עם אטריות האורז.

7. צלחת. אוכל. פטרוזיליה. בום עליכם.

אפשר גם להגיש עם רצועות עוף למי שלא טבעוני.
או להגיש עם רצועות עוף למי שכן טבעוני אבל לא בא לך טוב.
או בלי עוף, גם עובד.

בתיאבון!!!

חורף חם ומגניב

בשבועות האחרונים קראתי אין ספור פוסטים וכתבות שעוסקות בשאלה הקיומית "מה נלבש בחורף הקרוב?".
אני מודה, אני צרכנית וירטואלית לא קטנה, ואני די נהנית מהכתבות האלה, אבל בינינו, הן תמיד נשמעות לי אותו דבר... כאילו, וואו, איזה הלם!! בחורף הקרוב נלבש ג'ינס ועור?!? זה בכלל לא מה שעשינו כל חורף עד עכשיו...
מדי פעם ישנה איזו הבלחה (מזעזעת יותר או פחות) של טרנד חדש, שגם הוא לרוב מיחזור של עשור כלשהו. לראייה, בעונה הקודמת היו אלו שנות השמונים עם הצבעוניות העזה, חולצות הבטן והכריות בכתפיים. עכשיו אלו הניינטיז שעושים קאמבק, עם חולצות הפלנל והד"ר מרטינס.
מעניין לדעת מה נמחזר בעוד 10 שנים מהיום... ועוד יותר מעניין לדעת מתי נחזור להתלבש כמו בשנות ה-20 (אפילו גטסבי הגדול לא הצליח להתניע את הטרנד הזה... לצערי).

אוסקר ווילד אמר פעם "אופנה היא צורה כה בלתי-נסבלת של כיעור, שאנו נאלצים לשנותה מדי שישה חודשים". יש דברים בגו. 
לא קל להסתדר בנבכי הטרנדים האחרונים. אבל אני אומרת, למה להתאמץ למצוא את הטרנדים? אם תרצו בכך או לא, הם ימצאו את דרכם אליכם.

אז מה אומרים שיהיה לנו בחורף הקרוב?
טוב, ניחשתם נכון, עור וג'ינס יהיו שם.
כך גם הדפסים מנומרים (בכלל לא טרנד שנמשך איתנו בערך מהמאה שעברה).
משבצות טרטן (הטיול המאורגן לקברו של הצדיק קורט קוביין יוצא משער 6. יש הנחה להיפסטרים.).
כל מה שמטאלי (כן, זה גם קורה פעם בכמה שנים).
פרווה?! (אל. פשוט אל. אם זה אמיתי, זה לא הומני ואם אתם חיים בישראל, ולא בסרט, זה גם לא רלוונטי לאקלים).
הלוק הצבאי (הנה טרנד שלא יעלם לעולם. או כמו שאומרים בגולני, מפה יוצאים עם ארון או בארון).
והצבעים כחול או ורוד (תלוי את מי שואלים).

כל זה ועוד לא אמרתי כלום על המראה המחויט, חצאיות עפרון, חליפות מכנסיים, כל מה שקטיפה, כל מה שבארוק, שילוב הדפסים ומעילי אובר סייז...
בקיצור, הכל.


מבולבלים? גם אנחנו...
בשביל לא ללכת לאיבוד בתוך כל הבלאגן הזה, כדאי לדעת מה אתן אוהבות ומה עובד בשבילכן.
אגב, זה לא תמיד הולך ביחד.

אז מה אני אלבש בחורף 2014??

1. Denim on denim - כמה שאני אוהבת את הטרנד הזה!
הוא נמשך כבר כמה עונות ובינתיים נראה שהוא לא הולך לשום מקום.
למרבה הצער, הוא גם הדוגמה המושלמת לדבר שאני אוהבת אבל לא עובד בשבילי:

נכון, אני בחורה של שילובים מוזרים. אם הייתי עושה קריקטורה של עצמי היה בה מסור חשמלי ביד אחת ותיק של שאנל ביד השניה (שני דברים שבא לי ואינם במסגרת התקציב שלי).
עם זאת, כל עוד אני לא רוצה לאמץ לעצמי את הפאסון המסוקס של חוטב עצים (ואני עוד לא שם), נראה לי שאני אשאיר את הלוק הזה לבחורות יותר מעודנות...

2. עור - אם כבר דיברנו על כמה קל לקנות אותי בענייני טרנדים, אז הרי לכם, תזרקו פנימה קצת עור (ועדיף שהוא לא יופשט בייסורים מאיזו פרה תמימה) ואני שלכם.

זה יכול להיות בנגיעות, או ללכת עד הסוף עם פריט שלם מעור

מלא מלא עור.

הייתי ממליצה בחום לרכך את הלוק עם איזה סוודר נשי ומפנק, או אפילו טופ פחות נשי אבל עדיין מפנק ללוק קצת יותר מחוספס

אבל תנסו להימנע מטוטאל לוק של עור... אלא אם אתם בדרך לדאנג'ן, ואז שיהיה לכם בכיף.

3.ורוד - אלוהים. לפעמים אני מפתיעה את עצמי אפילו.
איזה כיף שמפעם לפעם קורה משהו לא צפוי, ועכשיו כל הרשתות הגדולות יתמלאו בצבעי קיץ באמצע החורף (בלי להזכיר שכרגע 31 מעלות באילת...)

התחזיות מנבאות שהחורף הזה נזכה למבול ב-50 גוונים של ורוד. הכל הולך, פוקסיה, בייבי, מסטיק, ורוד עתיק או כמו שגבר ממוצע יגדיר אותם: ורוד.
ואם יש תירוץ ללבוש ורוד, אז למה לא?

4.מטאל - לא כל הנוצץ, זהב.
לפעמים זה כסף.
לפעמים זה סתם צבע רנדומלי עם מעטה של בלינג.
אם קראתם אי אלו מהפוסטים הקודמים שלי, אתם לא באמת צריכים תמונה... אבל נו, שיהיה

מלא מלא בלינג.

בינתיים, שיהיה חורף שמח וחם לכולם,
ובתיאבון!

איך בוחרים חזיה נכונה??

בפוסט הנוכחי הייתי רוצה לדבר על נושא קרוב לליבי.
תרתי משמע.

ציצים.

התמונה מ-http://www.memecenter.com

עכשיו כשהשגתי את תשומת לבכם, רציתי להגיד שהיום החלטתי לגעת בנקודה רגישה (וככל הנראה לא מאוד ברורה) אצל רבות מבנות ישראל - איך לבחור חזיה נכונה.

רובנו לא יודעות לעשות את זה כמו שצריך. לרוב, לא באשמתנו.
מגיל צעיר מחנכים אותנו לחשוב ש-C זה הקאפ הכי גדול בשוק (כשרוב נשות ישראל, המבורכות, מתחילות מ-D), זה נכון שאם את מחפשת 5 חזיות ב-100, הקאפ הכי גדול שתמצאי יהיה C. אבל החזה שלך יראה בהתאם.

לעיתים קרובות מדי נתקלתי בבחורות שלא יודעות כלל מה המידה שלהן, או לחילופין לא יודעות מה תפקיד האות ומה תפקיד המספר במידת החזיה, אז החלטתי לעשות סדר בבאלגן, או כמו שאני קוראת לזה:

תנ"ך הציצים השלם - איך בוחרים חזיה נכונה

התמונה מ-http://www.memecenter.com

בשלב ראשון, בואו נבין מה המידה שלנו. מידת החזיה מתחלקת לשני חלקים: אות (A, B,C, D, DD/E, F ועוד... כן, יש עוד) ומספר (75, 80,85...) אז מה אומר כל דבר.

האות היא גודל הקאפ שלך, כלומר הנפח. כאשר קאפ A הוא הקטן ביותר וזה ממשיך עוד הרבה למעלה, בעוד המספר הוא היקף בית החזה שלך.
כלומר אם יש לך חזה קטן ואת מלאה הקאפ יהיה קטן (A או B למשל) וההיקף יהיה גדול יותר (80, 85...). לעומת זאת, אם את בעלת חזה גדול וגזרה דקיקה, אז לכי לעזאזל. סתם, במקרה זה הקאפ יהיה גדול (למשל D או DD/F) וההיקף קטן (70, 75).

התמונה מ-http://sophisticatedpair.com

עכשיו כשהבנו את הבסיס, ניגש למדוד חזיה. נשמע כמו משימה פשוטה, אבל העובדה היא שרובנו עושות אותה לא נכון.
אז הנה רשימת חוקי היסוד של מדידת חזיה:

1. הראשון: אחרון חביב - תמיד (אבל תמיד!) נסגור את החזיה על הסוגר האחרון, כלומר הוו שיוצר את ההיקף הכי גדול.
בנות רבות נוטות לחשוב כי העובדה שישנם שלושה מצבי סגירה לחזיה נועדה לאפשר לך ללכת עם החזיה גם אחרי שתשמיני.
ואני שואלת: למה?! כמה מפרום אתן מתכננות לתקוע בזמן שאתן לובשות את החזיה הזאת?! האם אתן מתכננות להיכנס להריון בקרוב? (אם כן, זה סיפור שונה לגמרי של חזיות, אבל הרעיון זהה).
אין שום סיבה הגיונית שתעלו במשקל בצורה כה דראסטית, סתם כך, שתצטרכו להרחיב את החזיה.
לעומת זאת, לחזיות (בדומה לכל שאר הבגדים המכילים מרכיב אלסטי כלשהו) יש נטיה מעצבנת להתבלות ולהתרחב.
אם כן, כל פעם שאת מרגישה שהחזיה החלה להתרחב תוכלי לסגור אותה על וו קטן יותר, והפלא ופלא! היא חוזרת לשבת עלייך בצורה מושלמת, בדיוק בהיקף שבו רכשת אותה!
קסם.

2. לרכון זה לא רק ביוגה - כשאת מודדת את החזיה, התכופפי קדימה בזמן שאת רוכסת את הסוגר (האחרון!). כאשר תתרוממי, הקאפ אמור להכיל את כל החזה שלך (ואולי ידרוש מעט סידור כשתתרומי שוב). העצם של החזיה אמורה לשבת בדיוק מתחת לחזה, על בית החזה. לא באמצע הציצי ולהשאיר "מרווח הזעה" מעניין.
אם עשית זאת, העצם יושבת בדיוק על הצלעות שלך מתחת לחזה אבל את רואה שהחזה הנהדר שלך נשפך מכל עבר במחשוף ובצדדים, הרי לך - את צריכה קאפ גדול יותר!
החזיה אמורה להכיל בדיוק את כל החזה שלך ולתת לך תמיכה מלאה. זהו הסוד האמיתי והדרך שבה בחורות רבות כל כך מופתעות לגלות עד כמה המידה שלהן שונה ממה שחשבו עד היום.

3. תני כתף - עברת בהצלחה את שני השלבים הקריטיים. איך אמר המרצה שלי לפיזיקה, מפה זה רק אלגברה.
כן, גם לדעתי זה לא מנחם.

עכשיו החלק הקוסמטי. שימי לב שבד"כ בחנויות, הכתפיות תמיד יהיו סגורות עד הסוף (קל יותר לתלות אותן ככה). אז אחרי שכבר נכנסת אל החזיה, רכנת קדימה, רכסת את הסוגר הכי גדול התרוממת וסידרת הכל במקום - משהו פה לא עובד? ובכן, כנראה שהכתפיות סגורות עד הסוף.

כשאת מכוונת את אורך הכתפיות שימי לב, הן אמורות להיות ארוכות מספיק בשביל לא להכאיב לך או להשאיר סימנים אדומים אבל מספיק קצרות בשביל להחזיק באמת את החזה.

אי לכך הן לא אמורות להיות משוחררות או להישמט באגביות מעל כתפך. אם זה קורה, החזיה שלך לא מחזיקה מים.
או את החזה שלך.
Burn it.





4. כשיש ספק, אין ספק - לכי לקנות חזיות עם גופיה לבנה. לאחרונה גיליתי כי אין דבר המשקף את האמת היטב כמו גופיה לבנה. אם ביצעת את שלושת השלבים הקודמים בהצלחה ואת עדיין לא בטוחה אם החזיה יושבת נכון או לא, לבשי מעל את הגופיה הלבנה שלך והרי לך כל האמת בפנים.
אם החזיה "חוצה" את החזה שלך באמצע (כאילו עושה לך ארבע ציצים) - it's a NO-NO. אם החזה שלך נראה לא עגול או "שפיצי" או נמצא במיקום מוזר ביחס לכל שאר הגוף שלך, גם כדאי לוותר.
אלו הם דברים שלא משתנים עם הזמן, החזיה תימתח בכל מקום אפשרי, חוץ מאשר בתפר הזה שעושה לך פס באמצע הציצי, בקו של המחשוף שצמוד מדי בס"מ אחד או בדיוק במקום הזה שאת רוצה שהיא תימתח, אז אל תנסי להילחם בזה. פשוט מצאי חזיה בגזרה אחרת שכן תעשה לך את זה

5. אם יש משהו מציק, לוותר - אם הכתפיות משאירות לך צלקות על הכתפיים - זה רק ילך ויחמיר. אם יש איזה תפר אחד קטן שקצת מגרד - הוא יגרד הרבה יותר כשתלבשי את החזיה הזאת יום שלם. אם את מרגישה לא בטוחה לגבי החזיה, אל תקני אותה.
דברים קטנים מרגיזים שאת מרגישה בחמש הדקות שאת מודדת את החזיה בחנות, יהפכו להיות הסיוט הכי גדול שלך כשתלבשי אותה במשך יום עבודה של שמונה שעות.

6. מבחן הקפיצה - המבחן האולטימטיבי של חזיות באשר הן. עכשיו שאת כבר מומחית בבחירת חזיות, את יודעת בדיוק מה המידה שלך, איפה העצם אמורה לשבת ומי רצח את ארלוזורוב, הגיע הזמן לקפוץ.
לבשת את החזיה, סידרת את כתפיות והכל יושב במקום, אם את רוצה לדעת אם באמת מצאת נפש תאומה - תקפצי!
מוכרת חזיות נחמדה ולא ממש יעילה סיפרה לי שהיא כל הזמן שומעת בחורות קופצות בתא ההלבשה ולא מבינה למה...
אני, לעומת זאת, לא מבינה למה נתנו לה למכור חזיות.
אבל רגע ברצינות, בלי בושה, אם החזיה טובה באמת, את יכולה לקפוץ איתה בכיף שלך, אפילו יותר מפעמיים-שלוש וכלום לא יזוז. אז את באמת יודעת שנועדתן אחת לשניה.

5. אל תפחדי מהמחיר - בביגוד, בדומה לאיפור (או לימודים, או מערכות יחסים או כל השאר) צריך לדעת איפה להשקיע.
אם הבסיס זול, הכל יראה זול.
את יכולה ללבוש פראדה, אבל אם הבגדים התחתונים שלך לא מתאימים לך, את עדיין תיראי שוק רמלה-לוד (שכבודו במקומו מונח, אבל לא הייתי קונה שם חזיות).
איך אומרים, טעמה המר של איכות ירודה נשאר הרבה אחרי שנשכח טעמו המתוק של המחיר הזול.
לעומת זאת, אם החלטת להשקיע (זמן ומחשבה) ומצאת חזיה נהדרת (ואז השקעת בה גם כסף) מצאת חברה לחיים, לא פחות. חזיות טובות שורדות הרבה (ה-ר-ב-ה) זמן. מניסיון אישי. כך שההשקעה היא לא תכופה ובהחלט תחזיר את עצמה.
וחוץ מזה, אי אפשר לשים מחיר על ההרגשה הזו, בפעם הראשונה שחברה שואלת אותך אם עשית סיליקון ואת עונה לה באנפוף "לא, פשוט החזיה שלי ממש ממש טובה".
טרו סטורי.

בקיצור, בסופו של דבר, אחרי שיודעים את הבסיס, זה נהיה עסק די פשוט.
עם זאת, גם אם גילית את מידה החזיה שלך, זכרי שהיא עלולה להשתנות ממותג אחד לאחר (בצורה די מפתיעה אפילו), אבל הכי חשוב שתהיה לך תמיכה ראויה ושיהיה לך נוח, כל השאר זה רק עניין של העדפה (ריפוד, פוש אפ, תחרה... זה הכל עניין של טעם).

אם את עדיין לא בטוחה, או רוצה לדעת עוד על האומנות המופלאה של מציאת חזיה מושלמת, אני ממליצה בחום להיכנס לפחות פעם אחת ל-Women only.
לא, אני לא מקבלת על זה כסף (וחבל). אבל חשוב לי לחלוק מעל גלי האתר, עד כמה אני מעריכה מוכרת חזיות שיודעת את העבודה שלה. המקצועיות והידע של המוכרות שם הסבו לי אושר רב והפכו את חווית הקניה ולמרעננת ומעשירה (כן, כן!).
הלוואי והייתי יכולה להגיד את זה על עוד חנויות להלבשה תחתונה.
אבל אני לא.

זהו להיום,
בתיאבון!

על פיקציות ופיליפיניות חריפות

כמה דברים שלא ידעתם לגבי אילת:
1. מזיעים פה.

2. אין מע"מ. במקום זה, פשוט מכפילים את מחיר הבסיס של... ובכן, הכל.
3. "אחרי הקיץ" לא קיים. גם לא "אחרי החגים". אם זה סופשבוע, יהיו פה תיירים (למעט אולי ביומיים בשנה שיורד פה גשם).

אם כן, אחרי החגים שלי היו עמוסי ביקורים (לא מתלוננת! נהניתי מכל רגע)

בין ביקור כזה לאחר, יוצא לפעמים לקפוץ למסעדה עם חברים ( או אמהות, או אחיות...)
ולפעמים גם קורה שאתה אוכל איזו מנה שיש מחזירה אותך למשהו אחר...
זה מה שקרה לי עם הפיליפינית החריפה של הג'ירף.
קודם היא שלחה אותי לתאילנד. קו טאו, ערב, אחרי יום צלילות, רעבים כמו ג'מוסים, כשלשולחן הגיעה מנה כל כך טעימה שעד שלא סיימתי אותה כלל לא שמתי לב שהפנים שלי עולות באש.
אחר כך היא החזירה אותי לפעם אחרת, כבר באילת, שחלקתי אותה עם מישהו שגרם לי לכזה אודם בלחיים שלא היה סיכוי בכלל שיראו עליי רמז לחריפות...

המממ... מעניין, נראה שהדרך הכי טובה להתמודד עם חריפות זה להיות עייף או מאוהב.

בכל מקרה, היחסים שלי עם המנה הזאת הם מאוד אמביוולנטים.
מצד אחד, אני ממש אוהבת אותה, אך מהצד השני היא קצת פשוטה בשביל להזמין אותה במסעדה, הלא כן?

לכן שינסתי מתניים (צעקתי "challenge eccepted"... לא בלב, ויש סיכוי שגם נתתי כיף לעצמי תוך כדי) ורצתי לחפש מתכון.

והרי לכם,

הפיליפינית החריפה של הג'ירף

המכון הוכפל כדי להתאים לשתי מנות... בסוף הוא הספיק לחמש, עם עודף של נודלס, אז המתכון הנוכחי עם שיפורים (מותאם מתוך המתכון של הג'ירף)

מה צריך?

½ חבילת נודלס/ אטריות ביצים/ אטריות סובה מבושלות (בערך 250 גרם)
*אטריות סובה - אטריות שעשויות מקמח כוסמת ולא מכילות גלוטן (בהנחה והן עשויות מ-100% קמח כוסמת)  אם תמצאו כאלה בארץ, תודיעו לי איפה.
שמן זית (אפשר גם שמן אחר, אבל זה השמן היחיד שאני משתמשת בו)
כוס חזה עוף פרוס לרצועות
2 כפיות ג'ינג'ר טרי מגורד
2 שיני שום כתושות
½ כוס בצל ירוק פרוס לרצועות
½ גמבה אדומה פרוסה לרצועות
300 מ"ל ציר עוף (אמרתי כבר שאני לא משתמשת באבקת מרק?... כן, אז בקרוב אעלה מתכון גם לציר עוף ביתי וקל!)
300 מ"ל חלב קוקוס
4 כפות משחת קארי אדום (אם כי המנה שלי יצאה פיקנטית בקושי, נראה לי שבפעם הבאה אני אלך על 5 כפות קארי)
כפית מלח
2 כפיות סוכר (או כפית וחצי דבש, נראה לי שזה עובד סבבה עם הטעמים האלה)
בוטנים קלויים גרוסים/שלמים (תנסו, רק תנסו להשתמש בכאלה ללא מלח)
כוסברה לקישוט

מה עושים?
1. מתקשרים לג'ירף ומזמינים משלוח.
זה היה פשוט :) טוב, עכשיו ברצינות....

1. מחממים מעט שמן בווק מעל אש גבוהה. מטגנים עוף, ג'ינג'ר, שום, בצל ירוק וגמבה.

חדי העין יבחינו שאין כאן גמבה. זה כי שכחתי לקנות אחת כזו והייתי רעבה מדי מכדי לחכות עם זה עוד יום.
חדי העין יותר יבחינו בזה שגם אין לי ווק. מה אני אגיד, אני אוהבת לאלתר.

2. מוסיפים ציר עוף, חלב קוקוס, קארי, מלח, דבש ובוטנים (אפשר גם להוסיף אותם בסוף, מעל המנה)

3. מצמצמים את הרוטב במשך דקה על אש גבוהה ומוסיפים את האיטריות.

במילותיו של הרה"ג עוגיפלצת: נום נום נום!

4. מקשטים בעלי כוסברה טריים ובולסים ישר מהווק!

או כמו שאומרים אצלנו,
בתיאבון!

פוסט וידוי (ברוח יום כיפור וכאלה)

טוב, נגמרו החגים ואיתם התירוצים.

לאחרונה קצת זנחתי את הבלוג, בהתחלה זה היה בגלל שהייתי עסוקה עד מעל הראש ב(לנסות לא)להרוג דגים.

אחר כך, הגיעו החגים ואיתם שפע תורנויות, עבודה והמון (ה-מ-ו-ן) בילויים וימים נטולי שינה.

לא שאני מתלוננת, היה נהדר ותמיד נחמד שחברים מהמרכז עושים גיחה לדרום החם.

הבעיה התחילה כשגיליתי שאני זונחת את הבלוג לא בגלל שאין לי זמן, אלא בגלל שפשוט אין לי כוח. לא לבלוג ולא לשום דבר אחר, כולל את עצמי.

יחד עם הבלוג זנחתי עוד כמה דברים, כמו אימונים, אכילה בריאה ואת אמוני במין האנושי.

אומרים שלכתוב בלוג זה תרפוייטי, אז אני נותנת לזה צ'אנס.
אני אשתדל לא לשעמם יותר מדי.

 באחד מהלילות נטולי השינה יצא לי לדבר עם בחור שעומד להתחתן בעוד חודש עם הבחורה שאיתה הוא יוצא מגיל 15. הוא סיפר לי כמה זה קשה לדעת שאתה הולך לחלוק את המשך חייך עם אותה בחורה, כשמעולם לא ניסית שום דבר אחר.
באותה שיחה היה נוכח עוד בחור שניסה להסביר לו שהוא צריך להכיר תודה על כך שהוא לא כמונו. ה"מקולקלים". ציטוט מדויק.

בשלב הזה קצת התרעמתי על זה שקראו לי "מקולקלת" (אף שכבר קראו לי בשמות גרועים יותר) וניסיתי להסביר לבחור מס' 1 שזה לא שאנחנו מקולקלים כמו שיש לנו ניסיון בדבר הזה שהוא מדבר עליו, ולנו זה עבד פחות טוב.

הסברתי לו שיש גם נסיונות שנגמרים בלב שבור וכל פעם שנשבר לך הלב אתה הופך לקצת יותר ממורמר, אתה מאבד קצת אמון בהפי אנדינג ובלי לשים לב הלב מגדל עוד צלקת אחת, עוד חומה, עוד הערה מרושעת מתחת לשפם, עוד גרם אחד של ציניות לאוסף.
לא חשדתי.
ואז הבנתי מה זאת אומרת "מקולקלים".

אז מה עושים?
מעמידים פנים שהכל בסדר, מנערים את האבק מהכתף ומהלב, מגדלים עוד צלקת וממשיכים לחיות?
מאמינים שיש הרבה דגים בים? (עשיתי בזה תואר, אז תסמכו עליי, אין)
מאבדים אמונה ומתחילים לאסוף חתולים??
אם אתם מגלים את התשובה, המייל שלי פה למטה...

הפוסט הבא יהיה הרבה פחות מבאס. מבטיחה.
עד אז, רגע של נחת, תפילה, סתם שיר סבבה, איך שלא תקראו לזה,
בתיאבון!

חטיפי אנרגיה ביתיים עם זרעי צ'יה וחמוציות לשנה חדשה ומתוקה

זה זמן מה שלא עידכנתי את הבלוג.
אני מודה, גם לי הזמן הזה בנפרד היה קשה, אבל העדפתי שלא לכתוב מאשר סתם להעלות פוסטים על כלום.

לכבוד השנה החדשה (או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי) פינקתי את עצמי במתנה.
לא בגדים.
אפילו לא נעליים.
לא. הפעם רכשתי חבר לחיים.

הכירו את... ובכן, אני עוד צריכה למצוא לו שם, אבל זהו מעבד המזון החדש שלי!
לאחר סקר שוק די ארוך החלטתי ללכת על מעבד המזון של מולינקס (הספק של 1000 וואט, הנעה ישירה, מגיע עם בלנדר, דיסקיות לפריסה וגירוד ושתי מסחטות, אחת להדרים ואחת לפירות וירקות קשים).

בינתיים, הוא עושה עבודה מצויינת.
כבר הכנו יחדיו חמאת אגוזי מלך to die for וחמאת שקדים, ובניגוד לנסיוני הקודם הפעם זה לא נגמר ברצון להתאבד.
מעבר לכך, אנחנו מבלים כבר שבועיים בהכנת שייקים, חטיפים, מעדנים מכל המינים ואפילו חומוס!

אני באמת לא יודעת איך חייתי עד עכשיו...

בכל מקרה, בעקבות גילוי אקראי של העובדה שכמבוגר מן המניין עליך גם לתת מתנות לחג ולא רק לקבל (ועל זה נאמר Dafuq?!), החלטתי השנה לפנק את מכריי בסלסלת שי מתוקה ובריאה, גם כי זה חמוד, אבל בעיקר כי רציתי תירוץ להשתמש במעבד המזון החדש שלי!לסלסלה הכנסתי אול-טיים-פייבוריט: מאפינס בננה אוכמניות (הפעם בגרסת "מיני") ובראוניז ללא קמח שפעם ניסיתי להכין ללא הצלחה, אבל למדתי מהנסיון והפעם הם יצאו נהדרים (אם כי הייתי מוותרת לחלוטין על המלח, הוא לא מתמוסס כמו שצריך והביס המלוח הזה תמיד תופס אותך לא מוכן).
הדבר הבא שנכנס לסלסלה היה חטיף בריאות הום-מייד שהכנתי לראשונה לפני שבוע.
החלטתי לנסות להכין כאלה כי כשקונים אותם בסופר לא באמת יודעים כמה סוכר יש בהם (והסבירות היא שהרבה) ובעיקר כי הם נמכרים במחיר מופקע!

אבל המתכון הבא כל כך פשוט וקל (אפילו בשבילי!) והתוצאה כל כך טעימה (ובריאה) שקצת כואב לי על כל פעם שקניתי חטיף אנרגיה במקום להכין אותו בעצמי.

חטיפי אנרגיה ביתיים עם זרעי צ'יה וחמוציות

(מתכון ללא גלוטן, טבעוני וללא אפיה, הותאם מ-Inspired edibles)

מה צריך?
1 כוס גדושה שקדים טבעיים (או כל סוג אגוז אחר לטעמכם)
1/2 כוס תמרים מגולענים, שהושרו למשך 2 דקות במים רותחים וסוננו.

1/3 כוס חמאת אגוזי מלך או כל חמאת אגוזים אחרת (למשל חמאת בוטנים טבעית)
3 כפות גדושות זרעי צ'יה
1 כפית תמצית וניל

1 כף דבש/ סירופ מייפל

חופן חמוציות מיובשות
* בנסיון השני הוספתי גם 1/4 כוס זרעי חמניה

מה עושים?

לפני הכל,חשוב לציין אם אתם בוחרים להשתמש בתמרים מאוד יבשים ניתן להשתמש בכמות גדולה יותר וכן כדאי להשרות אותם לזמן ארוך יותר. לעומת זאת, אם אתם משתמשים בתמרים עסיסיים יותר (כמו מג'הול) אפשר אפילו לוותר על ההשריה. מנסיוני, שתי האפשרויות יוצאות טעימות להפליא.

בנוסף, אפשר גם להחליף את התמרים בכל פרי יבש אחר לטעמכם: תאנים, משמשים, דובדבנים וכו'.

1. במעבד המזון טוחנים את השקדים כ-30 שניות, עד למרקם פירורי גס

2. מוסיפים פנימה תמרים, חמאת אגוזים, 2 כפות זרעי צ'יה, תמצית וניל ודבש (וזרעי חמניה אם הוספתם) וטוחנים עד לקבלת עיסה אחידה למדי.

3. בשלב זה אמור להיווצר גוש אחיד (של yumminess) בתוך מעבד המזון. וודאו שהוא במרקם דביק אך לא נוזלי, אם הוא יבש מדי, החטיפים יתפוררו לכם (לכן הוסיפו עוד חמאת אגוזים או דבש), ואם הוא לח מדי, החטיפים לא יצליחו להתקשות (במקרה זה הוסיפו שקדים/אגוזים לתערובת).
4. מעבירים את התערובת המוכנה לתבנית לחם מוארכת מרופדת בנייר אפיה ומשטחים באמצעות כף או מרית
5. זורים מעל חמוציות מיובשות וכף גדושה זרעי צ'יה ועם האצבעות לוחצים אותם פנימה אל התערובת
6. מקפלים את קצות נייר האפיה פנימה, מעל התערובת, ודוחסים שוב (להדביק טוב טוב את הצ'יה והחמוציות)

7. מעבירים למקרר לשעה
8. לאחר כשעה מוציאים את התבנית מהמקרר, מושכים את קצות נייר האפיה לחילוץ קל מהתבנית וחותכים בעזרת סכין חדה ל-8 חטיפים (או ל-16 ריבועים).

את החטיפים יש לשמור במקרר, אבל הם יחזיקו בכיף יום-יומיים בתיק.

אם עצרתם לרגע וחשבתם מה לעזאזל זה זרעי צ'יה, אל דאגה:
זרעי צ'יה הם לא המצאה חדשה, למעשה האצטקים והמאיה ידעו היטב עד כמה הם חיוניים.
אלו הם זרעי צמח ממשפחת המרווה (Salvia Hispanica), הם המקור הצמחי העשיר ביותר של אומגה 3 ומכילים סיבים, אנטיאוקסידנטים ומגוון של ויטמינים. הם בעלי ערך תזונתי דומה לזרעי פשתן אך בניגוד לפשתן, אין צורך לטחון את זרעי הצ'יה על מנת שיהיו זמינים ביולוגית והם לא מתקלקלים במהירות.
במגע עם נוזל, זרעי הצ'יה מייצרים ג'ל המסכך את המעי ומקל על העיכול. בקיצור, זה טוב בשבילנו.

לסיכום, שתהיה לכולנו שנה נפלאה ומתוקה ושנצליח להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו.
בתיאבון!

חמאת אגוזים - אכילה נקיה

(מתכון הותאם מ-a la Graham) אחרי שהבנו עד כמה קל, פשוט וטעים להכין חמאת אגוזים בבית, הנה מתכון שהוא יותר כמו הנחיות כלליות, ויעבוד טוב עם רוב סוגי האגוזים. מספיק לבערך כוס חמאת אגוזים.

מה צריך?

½1 כוסות אגוזי מלך
קורט מלח
דבש

מה עושים?

1. קולים את האגוזים בתנור שחומם ל-170° כ-10 דקות. מערבבים לעיתם תכופות, שלא ישרפו.
2. נותנים לאגוזים להתקרר ומכניסים למעבד המזון. טוחנים את האגוזים ומדי חצי דקה עוצרים ומגרדים את דפנות המערבל.
3. לאחר מספר דקות, האגוזים הטחונים יתאחדו לכדי כדור (סימן שזה מוכן!)
4. עכשיו זה השלב לטעום ולתקן את התיבול. האפשרויות הן בלתי נגמרות, לא רק מלח או דבש, אפשר להוסיף גם קינמון, ציפורן, הל או כל תבלין אחר לטעמכם. הוסיפו את התבלין וטחנו מספר שניות נוספות.
5. מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר.

כמה טיפים קטנים:
* קנו אגוזים טבעיים לא קלויים (לרוב כשקולים אותם מראש, מוסיפים להם כבר מלח)

* אחסנו את האגוזים בפריזר כדי למנוע מהם להתעפש
* ניתן להכין חמאה ממגוון גדול של אגוזים: קשיו, אגוזי מלך, פקאנים, שקדים, בוטנים, אגוזי לוז ומקדמיה.
* הוסיפו טעם לחמאה עם דבש, מייפל, מלח, וניל, קקאו, קינמון, הל ועוד.

* החמאה מתקשה במקרר, אז אל דאגה אם היא נראית לכם שמנונית מדי.

* קליית האגוזים מוסיפה טעם לחמאה וגם משחררת שמן מתוך האגוז ועוזרת ליצור מרקם קרמי יותר לחמאה. שלב זה חשוב בעיקר עם אגוזי מלך, כיוון שהקליפות מרירות והקלייה מרככת את הטעם המריר.
* למרקם קרמי יותר ניתן להוסיף שמן אגוזים, שמן זרעי ענבים או אפילו שמן קנולה (להוסיף בזרם דק תוך כדי הטחינה במעבד המזון).

The summer of crop tops

הקיץ הזה, הטרנד הבולט ביותר בעיניי היה, היישר מתהומות הנשייה של הניינטיז העליזות, חולצות הבטן.
גם אני, כמו רבות וטובות אחרות, טמנתי את ידי בצלחת ונישנשתי ממיטב המחוכים והחולצות המאווררות והלא-משאירות-יותר מדי-מקום-לדמיון.
ואם אני לא טועה, בהצלחה יחסית.

אחרי שהקדשתי כמה וכמה פוסטים ברצף ל-Food ול-Fitness, החלטתי להשקיע קצת ב-F השלישי: Fashion.
אז היום, פוסט מיוחד המוקדש כולו לחולצות בטן, או בשמו המלא:

חולצת בטן - כך תעשי זאת בלי לצאת כונפה!

ראשית חשוב שאציין, למי שלא הבין עדיין, אני מעריצה של קניות באדג'ט פרינדלי.
בתוך כך, אני פריקית של חנויות יד שניה, נפעמת מחיפוש מציאות בשוק ולא בוחלת גם בחנויות/האנגרים של פרחות, כי אפשר למצוא שם פריטי בייסיק מעולים בכלום כסף.
זהו. רק רציתי שתדעו.

טוב, לעבודה...
האאוטפיט הראשון מתאים לערב בעיקר, הודות לחצאית המושלמת הזאת: גם עור גם ורוד! גם ליידי, גם גאגא!
ובנוסף, הנה דרך טובה לשלב מנומר באאוטפיט בלי להפוך למירי פסקל, קצת בנעליים ונגיעה קטנטנה בטופ.
כדי לסגור את הלוק כמו שצריך, תיק קטן-גדול, כי עור וניטים, זה כמו שמנות וטייץ. בלתי נפרד.

טופ - דיוטי מוטי, אילת (זוכרים מה אמרתי על חנויות של פרחות, אם לצטט את כלנית ורקפת "אז זה זה").
תיק - שוק ראש העין (כבוד!)
חצאית - H&M
נעליים - Asos

יש לנו ערב, עכשיו נעשה יום.
האאוטפיט הבא שימש אותי בחזרה האחרונה שלי למרכז... מיותר לציין שנראיתי קצת מוזר ב-4:00 לפנות בוקר, מטופפת לי בשדה התעופה באילת, מוקפת מטוגנים בטרינינג ובגדי ים בורוד-ניאון.
עכשיו אחרי שהעלבתי את מירי פסקל, אני אחלוק לה כבוד, במילותיה: "מה'כפת לי?!"

חולצה - American Eagle
חצאית - וינטג' אמיתי (זה לא שם של חנות, חילחלתי אותה מהארון של אמא לפני משהו כמו עשור)
נעליים - JCPenny (כמה אופציות דומות: ב-.shoez.co.il, או המועדפת עליי ב-Asos)
תיק - Guess

הלוק השלישי יכול לעבוד גם ביום וגם בערב (אלא אם אתם בדרך לחתונה, ואז זה אולי קז'ואל מדי) אבל פה בדרום, בשביל לצאת לבירה עם החבר'ה אף אחד לא דורש עקבים... או דיאודורנט (אל תקחו את זה כהמלצה, אגב)
זה מבחינתי ההגדרה של "לא מתאמץ", עם חצאית שהיא קצת קאנטרי וקצת רוקנ'רול, אין צורך להתפרע בגזרות האחרות.

חולצה - איזשהו האנגר של פרחות (שוב, אבל הפעם בנתניה, אם אני לא טועה)
חצאית - H&M, נשמע מוכר, לא?
נעליים - חנות כלשהי של אקססוריז בניו יורק (מבחינים שחרשתי עליהן בטירוף?)

יכול להיות שעד עכשיו הבחנתם בדפוס מסוים. כן. אתם צודקים. אני לא לובשת מכנסיים בקיץ.
הסקוטים הבינו את זה הרבה לפנינו - בריזה טובה לבריאות.
אבל בכל זאת, דוגמה אחת לאאוטפיט עם מכנסיים (וכן, זרקתי פנימה גם גרסת חצאית משוחררת, כי לא הצלחתי להתאפק)
במקרה הזה, הקרדיט דווקא הולך לטופ ולנעליים.
איך שראיתי את הגופיה החמודה הזאת ידעתי שאני צריכה אותה - It's a uni-leopard!
(חולשה לחדי קרן, אמרתי כבר?)
והנעליים, הו, הנעליים. מי הגאון שהצליח לשלב בין סניקרס לעקבים בצורה שנראית טוב? הדרך היחידה לשפר את החוויה היא אם הן באמת היו מגיעות עם סניקרס (זה עם השוקולד...)

גופיה - דיוטי מוטי (Ode to a frecha)
מכנס - H&M
חצאית - ויצ"ו, עשרת השקלים הכי טובים שביזבזתי בחיי.
נעליים - אלדו. סופעונה. 120 ש"ח. כבר אמרתי "רוצו"??
תיק - מתנה....

לסיום סיומת, זה לוק שעוד לא ניסיתי בעצמי, אבל ראיתי אותו בים על מישהי והוא קסם לי עד מאוד.
אני כבר מדמיינת את עצמי לובשת אותו על איזה אי טרופי בקאריביים עם כובע קש רחב שוליים, לוגמת לי מקוקוס ענק...
או שלא.
אגב, זה אאוטפיט שטוב לכל שעה ביום, מבוקר ועד ערב, בלי בעיה בכלל.

טוב, חברים, יש לי דגים להאכיל...
אני מקווה שהפוסט הזה היה טוב בשבילכם כמו שהוא היה בשבילי.
בינתיים, שתו מים, שימו קרם הגנה ולכו בחוכמה עם חולצות בטן (היינו: לא עם טייץ!.. זה נשמע ברור מאליו, אבל זה לא)

בתיאבון!

לחם בננה ואגוזים של סטארבקס, אבל נקי

תאמינו לי, אין כמו להעלות פוסטים מהטלפון... מה אני לא אעשה בשביל הקוראים שלי.

השבוע לרגל עלייתי למרכז הכנתי את אחד המתכונים האהובים עליי ביותר. ולראשונה בחיי הסבתי מתכון רגיל לאכילה נקיה, בהצלחה מסחררת יש לציין.

בטח כבר הבנתם, אני ממש אוהבת בננות, יחד עם זאת, אני ממש שונאת את סטארבקס.

אך אחד הדברים ששבו את ליבי (וחיכי) במקום-הלא-ראוי-להיקרא-בית-קפה הזה היה פרוסה מופלאה של אושר  שנקראת

לחם בננה ואגוזי מלך

והרי המתכון (מותאם מהמתכון המקורי של סטארבקס, כפי שמופיע באתר food.com)

מה צריך?

2 כוסות קמח מלא

1 כפית אבקת אפיה

1 כפית סודה לשתיה

1/4 כפית מלח

1 ביצה

3/4 כוס דבש (לטעמי אפשר אפילו קצת פחות, הטועמים שלי לא הרגישו בזה אבל אני חשבתי שהטעם של הדבש מעט השתלט)

1/2 כוס שמן זית

1/2 כפית תמצית וניל

2 כפות יוגורט 0% שומן

3 בננות בשלות (מאוד...) מעוכות

1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים גס

עוד חופן אגוזי מלך קצוצים (לעיטור)

מה עושים?

1. מחממים תנור ל-160 מעלות, משמנים ומקמחים קלות 2 תבניות אינגליש קייק (או אם אתם עצלים כמוני, פשוט משתמשים באלה מהקרטון ואז לא צריך לעשות להן כלום)

2. בקערה מערבבים קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח

3. בקערה שניה מערבבים ביצה, דבש ושמן זית

4. מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת הביצה ומערבבים עד לקבלת עיסה אחידה

5. לתערובת מוסיפים את הבננות, היוגורט ותמצית הוניל ומערבבים שוב עד לאיחוד.

לרגישים ללקטוז שבינינו (אני אומרת כי כבר שאלו אותי) ניתן להחליף את היוגורט בחלב סויה/חלב שקדים ולהוסיף פנימה כמה טיפות של מיץ לימון. לא ניסיתי, אבל יש שמועות שזה יתפח בכל זאת :)

6. מקפלים פנימה 1/2 כוס אגוזי מלך ומחלקים לשתי תבניות

7. זורים מעל את שארית אגוזי המלך, זורקים לתנור ל-45 דקות ומחכים שהקסם יקרה.

לי אגב זה לקח מעט יותר מ-50 דקות... 

בעוונותיי, יש לי נטיה לצחצח כל דבר שאני נוגעת בו במסיר שומנים. פועל יוצא של זה, זה שאין לי שנתות של טמפרטורה סביב הכפתור בתנור (אם כי אני לא משוכנעת עדיין שאי פעם היו) אז די ניחשתי ולכן זמן האפיה לא מדויק.

הטועמים שלי עפו על העוגה הזאת (כי בחסדיי הרבים הואלתי להשאיר להם כמה פירורים לפני שחיסלתי אותה בעצמי).

אם אתם מחליטים לנסות, אני אשמח לדעת מה יצא, עדיף עם תמונות (או שפשוט תשלחו לי פרוסה בדואר שליחים).

בתיאבון!

אכילה נקיה מ-א' ועד ת'

כבר כמה שבועות שאני מנסה לפנות זמן לשבת ולכתוב את הפוסט הזה.
בין טונות תובעניות, לוקוסים רגישים וביקורים מהמרכז, לא ממש הספקתי להגיע לזה, אבל מילה שלי זו מילה.

אז הנה זה בא:

אכילה נקיה מ-א' ועד ת'.

מה לעזאזל זו "אכילה נקיה"?
כמו שכבר אמרתי, אכילה היא נקיה היא בדיוק מה שתרצו שהיא תהיה, יש לה עמוד תווך בסיסי - לאכול מזון לא מעובד, כלומר, שהוא מגיע לצלחת או לסיר שלכם כמה שיותר דומה למצב המקור שלו.
עד כמה תקצינו את זה? תלוי רק בכם (ובזמינות של מזונות מלאים באיזורכם, כי בארץ, נניח, קשה להשיג בקר שגדל על עשב בלבד... אלא אם אתם גרים ברמת הגולן וזו הפרה שלכם).
באופן כללי, כדי לפשט את זה, מזון פחות מעובד זה בעצם אוכל עם כמה שפחות חומרים משמרים, פחות תוספת סוכר או מלח, ופחות שומן טראנס (מה שלרוב תמצאו במרגרינה בקרואסונים, בג'חנון, בחטיפים מטוגנים ובשלל דברים טעימים נוספים).
שימו לב: זו אינה דיאטה! 
אכילה נקיה היא דרך אכילה, חיים ותודעה - לדברים שהגוף שלכם צריך ואיפה אתם יכולים למצוא אותם. או במילים אחרות: לא צריך לספור קלוריות, נקודות, פסים, משבצות או כל צורה גיאומטרית אחרת.

עוד משהו שחשוב לי לציין: לא הפכתי לפתע לטבעונית. אפילו לא לצמחונית.
גארי יורופסקי הוא איש מכירות, לא מדען. על כן הבה נתייחס לדעותיו על אבולוציה כמו שהן - דעות, לא עובדות.
וזו לא הייתה ההרצאה הכי חשובה שאי פעם שמעתי. by far.
יותר מהכל - טבעונים/צמחונים באשר אתם - אל תעופו. אתם לא יותר בריאים ממני. בעצם, אולי אתם כן, אבל אין לזה שום קשר לטבעונות שלכם.
וכמוסות שמן דגים, אגב - מכינים מדגים. ככה רק שתדעו.

איך עושים "אכילה נקייה"?
גילוי נאות, הכותבת (אני) אינה דיאטנית (והדבר היחיד שהיא מתיימרת להיות, זה ביולוגית ימית).
אני בסך הכל בחורה שמתמודדת עם האתגר הזה שנקרא "אוכל" ובמקרה גם החליטה לחלוק את המסקנות שלה מהניסוי.

ואלה שמות:
1. אם זה לבן, אז לא כדאי - אגלה לכם סוד: אורז, קמח, סוכר וחבריהם - לא לבנים במקור!
בשביל להגיע לצבע הזה מפשיטים אותם מרוב הערכים התזונתיים, הסיבים והערך הגליקמי שלהם, אז תעשו לעצמכם טובה ותחליפו את הקמח לבן בקמח מלא.
יש כל כך הרבה לחמים מלאים טעימים להפליא, שבכלל לא תרגישו חסר (אז את החלה תשמרו ל"מוציא" ולחריימה ושאר השבוע תאכלו לחם דגנים, או שיפון או כל דבר חוץ מלחם לבן).
את הסוכר אפשר להחליף בדבש, מולסה, סירופ מייפל (לא "בטעם מייפל"!) או סירופ אגבה, כולם ממתיקים טבעיים ובריאים יותר מסוכר לבן.
אל תשתמשו בסוכרזית. it is bad for you. אין דרך להגיד את זה בצורה ברורה יותר.
סוכר חום אגב, הוא סוכר שעבר רק זיקוק אחד פחות מסוכר לבן, כלומר, לא טוב באותה המידה.

2. השתמשו בפחות מלח - הכלל הכי קל ever. בשבילי בכל מקרה, כי מעולם לא הייתי מוסיפה מלח לכלום.
אני לא אומרת שתוציאו אותו מהחיים, אבל תנסו לשים פחות. במקום זה תשתמשו בתבלינים ועשבי תיבול בלי חשבון.

3. הגבילו את צריכת הסוכר - פירות מכילים סוכר, אבל ככה הם באים, קומפלט, מהטבע, אז זה טוב.
מיצי פירות לעומת זאת, אלמלא נסחטו למול עיניכם הרואות במיצוציה הקרובה לביתכם, סביר להניח שמכילים כמויות בלתי מבוטלות של סוכר, נסו להימנע מהם ומכל מיני מאכלים מועשרים בסוכר.

4. שתו מים - מלא מים.
עם נענע, לימון ואפילו מלפפונים. אבל תשתו מים.
גם אני חוטאת בקולה מדי פעם.
ואז אני נזכרת בזה:

עכשיו מישהו חייב להתחכם ולהגיד "קולה זירו". מה שמוביל אותי לכלל הבא....

4. אם אינכם יכולים לבטא את המרכיבים של זה, עדיף שתימנעו מזה -השלב הכי בעייתי, לדעתי, במעבר לאכילה נקיה הוא הביקור הראשון בסופר אחרי שהחלטתם לאכול נקי. איכשהו, בלי להתכוון, אתם מוצאים את עצמכם עומדים רבע שעה, קוראים את המאחורה של איזו אריזה ולא מבינים כלום.
לגבי קולה זירו, זה נכון כפליים. אין סוכר, אבל יש דברים אחרים. דברים שלידם סוכר לבן נראה כמו מלפפון אורגני.
בכלל, תנסו לקנות מזון עם כמה שפחות אריזות. זה גם ידידותי יותר לסביבה וגם כנראה יותר קרוב למקור.

5.אכלו מזונות מלאים - קמח מלא, פסטה מחיטה מלאה, קוסקוס מלא, לחם מלא, דגנים מלאים, אורז מלא.
נראה לי שהכלל הזה די פשוט.
הסיבים התזונתיים ישביעו אותכם (תשאלו את דנית זמרת חתונות. קונגרג'וליישנז!) וגם יעזרו לעיכול שלכם.

6. תכינו כמה ארוחות בו זמנית - אין דבר שמנחם אותי יותר מלדעת שאחרי שהכנסתי תבנית של מאפינס לתנור, אני לא צריכה לדאוג לארוחת בוקר לפחות לשבוע וחצי (והנה המתכון, למי שפיספס את הפוסט "שוברים שגרה").
תכינו ותקפיאו, זה ממש יקל עליכם להישאר בשגרה של אכילה נכונה. בעיקר אם אתם כמוני - שונאים לבשל.

כן, אני ממש אוהבת מאפינס.

7. תאכלו כמה ארוחות שאתם צריכים ביום - ג'יליאן חסידה של ארבע. לטעמי, לפעמים זה הרגיש כמו עינוי. יש הרבה כאלה שאומרים לאכול 5-6 ארוחות ביום. אני אומרת תקשיבו לבטן שלכם ומה היא דורשת. תלמדו להבדיל בין רעב ושעמום. תאכלו במרווחים קבועים עד כמה שאפשר. תנו לעצמכם זמן לעכל. גם תהיו שבעים יותר זמן, יותר קשובים לעצמכם וגם תימנעו מסכרת (אכילה תכופה מדי שומרת על רמות סוכר גבוהות מאוד בדם).

8.קחו הכל בפרופורציה.
הכלל החשוב מכולם. יצאתם לבלות? שתיתם חצי בקבוק יין, כוס קאווה, שלושה צ'ייסרים של קאמפרי ונישנשתם גספאצ'ו קייצי עם טרטר מוסר ים?...
תוסיפו לזה שני שליש גולדסטאר ותקבלו משהו קטן שאני אוהבת לקרוא לו "יום שישי עם סנדי".
אז ראשית, אני מקנאה בכם.
ושנית, תתמודדו.
פשוט תעשו אימון יותר ארוך למחרת ותשמרו קצת יותר על מה נכנס לכם לפה.
רק אל תתבאסו. זה בזבוז של סאטלה.


לסיכום,
אני ממש מקווה שהפוסט הזה עזר מעט לפשט את המושג הערטילאי הזה "אכילה נקיה".
לי זה בטוח עזר לכתוב את זה.
בתיאבון!

The Final Countdown

הרבה זמן אני מחכה לכתוב את הפוסט הזה.

כל כך הרבה זמן, שחיכיתי לכתוב אותו עוד לפני שהתחלתי לכתוב בלוג
היום, אחרי שלושה חודשים של דם, יזע ודמעות (בעיקר יזע ודמעות) הגעתי לסוף תוכנית האימונים Jillian Michaels Body Revolution.

ככה זה התחיל:

כן. אפילו ולמה הייתה יותר נשית ממני.

אך לפני שאחשוף בפניכם איך זה נגמר וכן שלל תמונות מביכות שלי, כעורה ומיוזעת בבגדי ספורט (תודו שזו הסיבה העיקרית שבאתם) ארצה רגע להיפרד.

בשלושת החודשים האחרונים יש קול אחד שמהדהד לי בראש.
לא. זה לא הקול הקטן שאומר לי תעשי את זה בשביל "Damn" בשתי הברות, למרות שגם הוא מבליח מדי פעם.
זהו קולה הערב והמעט מרושע של ג'יליאן שצועקת עליי "את צריכה להילחם! להילחם על החיים שלך, להילחם על הגוף שלך, להילחם על הבריאות שלך!" ו"זה הגוף שלך! את אומרת לו מה לעשות!"
ומדי פעם מזכירה לי את הסיבה האמיתית שמאחורי, ובכן, הכל בעולם הזה-
היא אומרת "אני רוצה שתחיו עד גיל מאה. אני רוצה שתראו את הנכדה שלכם מסיימת תואר ראשון. אבל אני גם רוצה שתעשו סקס עם אורות דלוקים".
ונאמר אמן.

בשלושת החודשים האחרונים לא היה איש איתו ביליתי יותר זמן מאשר עם ג'יל וחבר נאמניה החטובים למשעי.
וכן, גם אני לרגע חשבתי להכין לעצמי שקית פופקורן ופשוט לצפות להנאתי בחצי שעה של גברברים חסונים ומיוזעים (ונראה לי שהיו שם גם בחורות...) מקפצים, נמתחים, מתרוצצים, דוחפים, מושכים ומתקפלים כאחרונת לולייניות הטרפז תוך כדי שהם עושים שכיבות סמיכה. על יד אחת.

אבל במקום זה הצטרפתי לחגיגה.
היה פחות פוטוגני.

ג'יליאן אומרת שהיא לא אוהבת שאנשים אומרים לה שהיא שינתה את חייהם, כי הם אלה שקיבלו את ההחלטה. הם אלה שקמו מהספה. הם אלה שהזיעו, השתנקו ועשו הכל כדי להצליח ולו squat אחד על רגל אחת.

עם משקולות ביד.
בקפיצה.

אבל היא טועה.
הרבה יותר קל לשנות את החיים שלך כשמישהו לוקח אותך יד ביד ואומר לך בדיוק מה לעשות.

אז קטונתי מלהגיד למישהו מה לעשות, במקום זה אני אגיד מה אני עשיתי... או יותר נכון אראה.

אזהרה מראש: התמונות הבאות עלולות להיות קשות לחולי לב, נשים בהריון, סתם חרמנים, ובעלי חולשה לקובבות.

אז נתחיל ממשהו פשוט. המידות.
לפעמים, אתה לא מצליח לרדת במשקל כמו שציפית, או שגופך מבצע את הקסם הנפלא בו הוא הופך שומן לשריר, ואז בכלל המשקל משתגע. נחמה קטנה, ברגעים קשים כאלה, יכולה להיות השינוי במידות.
בדרך כלל זה משהו שתרגישו גם בלי למדוד, פתאום, הבגדים שנסגרים עליכם, הופכים להיות הבגדים שגדולים עליכם.
אני עשיתי שתי מדידות בלבד. בהתחלה ובסוף. בתמונה אפשר לראות את מידותיי כקבבון מן השורה

מישהי חיה בסרט שיש לה מתניים...

והרי המידות החדשות כפי שנלקחו היום (טרי טרי) ע"י תופרת מקצועית:
מתניים: היה 79.5 ס"מ, היום 74 ס"מ (5.5 ס"מ פחות, למתקשים).
תחת. זה מצחיק כי זה גס. היה 103 ס"מ, היום 92 ס"מ. פחות 11 פאקינג ס"מ.

זרועות: היו 31 ס"מ, היום 26 ס"מ. פחות 5 ס"מ.
ירכיים: היו 60 ס"מ, היום 51 ס"מ. היה שייטל, היום זה שריר.

אל תצחקו עלי. עכשיו זה החלק של התמונות המביכות.
אני עושה את זה בשביל מטרה נעלה.
ותחתונים זה כמו בגד ים.

אז פעם אחת מהפרונט. כן. מתחילים לראות אפילו קצת שרירים בבטן.

ופעם אחת מהצד,

או כמו שקוראים לזה אצלנו "בואנ'ה לאן התחת שלך הלך??"

ועוד אחת מהצד, רק כדי להמחיש את השינויים של החודש האחרון באילת.
חשוב לציין, זה היה חודש קשה, גם מבחינת שמירה על אכילה נכונה (או צריכת אלכוהול מבוקרת) אבל עדיין יש התקדמות, אפילו אם היא נעשית בבייבי סטפס.

אז איך כתב יהודה הלוי בשירו הידוע "ליבי במזרח":

I'm not where I want to be, but thank god I'm not where I used to be.

טוב, אולי זה היה קניה ווסט. אני תמיד מתבלבלת בינהם.

לסיכום, אל ייאוש. תמיד יהיו עיכובים, ימים קשים, לפעמים אפילו שבועות, אבל בסוף זה משתלם.
וזה, אגב, נכון לגבי כל דבר בחיים האלה.

תעשו ספורט, תאכלו בריא, תעשו סקס באור.

בתיאבון!

Oh my god, Shoes

מכירים את הקטע הזה שאתם הולכים לעשות משהו, חדורי מטרה, ופתאום --- חנות נעליים.
אז אני והפוסט הזה.

בזמן האחרון אני סובלת מבעיות תקשורת קשות שאני מקווה להתגבר עליהן בקרוב,ועל כן הייתי צריכה למצוא מקום נחמד עם wifi לכתוב בו את הפוסט החדש.
כבר תיכננתי איך אני אספר על אכילה נקיה, מה זה ואיך מיישמים את זה בחיים האמיתיים, אבל אז, כהרגלו של עולם, דברים אחרים נכנסו לי בדרך.

אז בעודי מהדסת לי לעבר סניף ארומה הקרוב לביתי ( 2.8 ק"מ, 40 מעלות בצל, זה לא קרוב בשום קנה מידה, אגב) נתקלתי בחנות נפלאה שיש בה הכל, החל מתבניות למאפינס בכל צורה אפשרית, דרך מצעים, כלי מטבח ועד צעצועים וג'אדג'טים - וכאלה שקשורים למטבח הם אהבת חיי...
אחרי טחינה.
ועלי גפן של סבתא.
ונעליים.
בקיצור, אני מאוד אוהבת אותם.

ואז נכנסתי לTOGO.
טעות מרה.
אתוודה על האמת, אני לא סובלת את TOGO.
הנעליים שלהם זולות עם הצדקה מאוד ברורה. הן לא שורדות יותר מעונה.

אבל אני חלשת אופי בכל הקשור לנעליים ועל זה אני משלמת את המחיר.
המחיר אגב היה שני זוגות ב-75.99 ש"ח.
אז שישרדו עונה אחת. שיהיה.

חלשת אופי כבר אמרתי?

הסיבה שנכנסתי לשם מתלכתחילה הייתה למצוא זוג נעליים פתוחות, שטוחות ויפות לקיץ.
נשמע עסק פשוט? כלל וכלל לא.
הבינו, בעולמנו ישנם אנשים שפשוט לא נועדו ללכת עם אצבעות חשופות.
אני אחת מהם.
וכשונאת כפות רגליים מושבעת, המשימה קשה עליי שבעתיים.

ובכל זאת, הנה מה שיצא בסוף:

זוג ראשון
היה במקור בצבע אדום יפיפה, אך למרבה האכזבה לא במידה שלי, לכן התפשרתי...
לא שכחול הוא לא צבע יפה, אבל הוא לא מתאים לשום דבר שיש לי בארון.... (נראה שלא יהיה לי מנוס מלקנות משהו שילך איתן)

בניגוד לאחיותיהן המוכרות מהעור, אלה דווקא עשויות מבד קליל מה שנותן להן מימד נוסף של אווריריות שמשתלב יופי עם קיץ באילת.

זוג שני
הפעם התגמשתי קצת בעניין ה"שטוחות". או האצבעות החשופות. אבל בחיי, כמה שהן יפות!

איזה צבע! מנטה בוהק וחזק, גם קייצי, גם טרנדי וגם עם נוכחות!
איזו צורה קלאסית ומעודנת, והן באות עם הבלינג כבר בילט אין. מה עוד בחורה יכולה לבקש??

אה כן, לקבל שני זוגות ב-76 שקלים.
טוב, קיבלתי.

זה הכל להיום.
בפוסט הבא, אכילה נקייה מא' ועד ת'.
הנה משהו שיעביר לכם את ההמתנה בכיף

בתיאבון!

יום הולדת, חגיגה נחמדת!

ביום חמישי האחרון יצאתי למסע הארוך הביתה על מנת לחגוג את יום הולדתי.
יום הולדת הוא תמיד סיבה טובה לפנק את עצמך במשהו חדש. לא שרציתי לעשות שופינג, אבל מי אני שאזלזל ככה במסורת?
במחוזותינו הדרומיים אין מבחר גדול, אך מצד שני, גם אין מע"מ! ואם פיספסתם, עונת הסיילים התחילה - או כמו שאני קוראת לה: יום הולדת שמח!

אז לכבוד ילדות יום ההולדת הנה שתי האופציות שאני בחרתי בהן:

1. אאוטפיט יום - ידוע גם כ"בראנץ' עם המשפחה"

או בעגה המקצועית "הופ, טשטוש!"

שמלת קיץ לבנה של מנגו (כי לאיפה עוד את יכולה ללכת עם שמלה לבנה?)
סולידי אבל עדיין מחמיא. שובבות קיץ בשיאה אם אתן שואלות אותי.

השמלה נקנתה לפני שנתיים, אך אל חשש, גזרת הפעמון המחמיאה לעולם לא תצא מהאופנה, ופרינטים של פרחים הולכים חזק מאוד השנה. בטוח אפשר למצוא משהו דומה בכל אחת מהרשתות הגדולות (אני הייתי מתחילה את החיפוש דווקא בזארה).

מה צריך?
שמלה - מנגו
נעלי פיפטואו ורודות - JC Penny
שרשרת - קסטרו (אחת מהמתנות שלי לעצמי)
צמיד גורמט - (מתנה מחברות מהממות)
תיק - Guess (עוד מתנה מעוד חברה מהממת)


2. אאוטפיט לילה - ידוע גם כ"קרחנות בוטנים"

אחת מהמתנות שלי לעצמי השנה, הייתה היכולת לחשוף את הבטן שלי בלי להתבאס. בהתאם לכך, החלטתי לזרום עם הטרנד המרתיע של חולצות בטן.
עכשיו, אני לא אומרת שצריך להיסחף, אם כבר חולצת בטן, אז לשלב אותה עם, ובכן, כל דבר בגזרה גבוהה.
אני חייבת להגיד, בפעם האחרונה שלבשתי חולצת בטן, הייתי בכיתה ו'. וזה נראה הרבה פחות טוב.

אז הפעם פירגנתי לעצמי באייטם שמכה פעמיים (גם מחוך, גם ג'ינס) ולדעתי הוא הצלחה מסחררת. אם כי יכול להיות שאני עדיין באדרנלין-ראש מהעובדה שהלכתי בפומבי עם הבטן בחוץ.
מה שחשוב לזכור - כלל הברזל של כל אאוטפיט EVER: או מחשוף, או בטן, או רגליים. לא הכל ביחד!
(אלא אם זה יום ההולדת שלך ואז תעשי מה שבא לך....)

מה צריך?
מחוך ג'ינס: מנגו (מהעונה הזו! רוצו מהר לפני שייגמר)
חצאית אסימטרית: Forever 21
שרשרת, טבעות: קסטרו (כן, התפרעתי. מותר לי, יש לי יום הולדת)
נעליים - Asos אהובתי (רק 12 פאונד! למה אתן מחכות?!?!)

זה הכל להיום,
בתיאבון!