The Final Countdown

הרבה זמן אני מחכה לכתוב את הפוסט הזה.

כל כך הרבה זמן, שחיכיתי לכתוב אותו עוד לפני שהתחלתי לכתוב בלוג
היום, אחרי שלושה חודשים של דם, יזע ודמעות (בעיקר יזע ודמעות) הגעתי לסוף תוכנית האימונים Jillian Michaels Body Revolution.

ככה זה התחיל:

כן. אפילו ולמה הייתה יותר נשית ממני.

אך לפני שאחשוף בפניכם איך זה נגמר וכן שלל תמונות מביכות שלי, כעורה ומיוזעת בבגדי ספורט (תודו שזו הסיבה העיקרית שבאתם) ארצה רגע להיפרד.

בשלושת החודשים האחרונים יש קול אחד שמהדהד לי בראש.
לא. זה לא הקול הקטן שאומר לי תעשי את זה בשביל "Damn" בשתי הברות, למרות שגם הוא מבליח מדי פעם.
זהו קולה הערב והמעט מרושע של ג'יליאן שצועקת עליי "את צריכה להילחם! להילחם על החיים שלך, להילחם על הגוף שלך, להילחם על הבריאות שלך!" ו"זה הגוף שלך! את אומרת לו מה לעשות!"
ומדי פעם מזכירה לי את הסיבה האמיתית שמאחורי, ובכן, הכל בעולם הזה-
היא אומרת "אני רוצה שתחיו עד גיל מאה. אני רוצה שתראו את הנכדה שלכם מסיימת תואר ראשון. אבל אני גם רוצה שתעשו סקס עם אורות דלוקים".
ונאמר אמן.

בשלושת החודשים האחרונים לא היה איש איתו ביליתי יותר זמן מאשר עם ג'יל וחבר נאמניה החטובים למשעי.
וכן, גם אני לרגע חשבתי להכין לעצמי שקית פופקורן ופשוט לצפות להנאתי בחצי שעה של גברברים חסונים ומיוזעים (ונראה לי שהיו שם גם בחורות...) מקפצים, נמתחים, מתרוצצים, דוחפים, מושכים ומתקפלים כאחרונת לולייניות הטרפז תוך כדי שהם עושים שכיבות סמיכה. על יד אחת.

אבל במקום זה הצטרפתי לחגיגה.
היה פחות פוטוגני.

ג'יליאן אומרת שהיא לא אוהבת שאנשים אומרים לה שהיא שינתה את חייהם, כי הם אלה שקיבלו את ההחלטה. הם אלה שקמו מהספה. הם אלה שהזיעו, השתנקו ועשו הכל כדי להצליח ולו squat אחד על רגל אחת.

עם משקולות ביד.
בקפיצה.

אבל היא טועה.
הרבה יותר קל לשנות את החיים שלך כשמישהו לוקח אותך יד ביד ואומר לך בדיוק מה לעשות.

אז קטונתי מלהגיד למישהו מה לעשות, במקום זה אני אגיד מה אני עשיתי... או יותר נכון אראה.

אזהרה מראש: התמונות הבאות עלולות להיות קשות לחולי לב, נשים בהריון, סתם חרמנים, ובעלי חולשה לקובבות.

אז נתחיל ממשהו פשוט. המידות.
לפעמים, אתה לא מצליח לרדת במשקל כמו שציפית, או שגופך מבצע את הקסם הנפלא בו הוא הופך שומן לשריר, ואז בכלל המשקל משתגע. נחמה קטנה, ברגעים קשים כאלה, יכולה להיות השינוי במידות.
בדרך כלל זה משהו שתרגישו גם בלי למדוד, פתאום, הבגדים שנסגרים עליכם, הופכים להיות הבגדים שגדולים עליכם.
אני עשיתי שתי מדידות בלבד. בהתחלה ובסוף. בתמונה אפשר לראות את מידותיי כקבבון מן השורה

מישהי חיה בסרט שיש לה מתניים...

והרי המידות החדשות כפי שנלקחו היום (טרי טרי) ע"י תופרת מקצועית:
מתניים: היה 79.5 ס"מ, היום 74 ס"מ (5.5 ס"מ פחות, למתקשים).
תחת. זה מצחיק כי זה גס. היה 103 ס"מ, היום 92 ס"מ. פחות 11 פאקינג ס"מ.

זרועות: היו 31 ס"מ, היום 26 ס"מ. פחות 5 ס"מ.
ירכיים: היו 60 ס"מ, היום 51 ס"מ. היה שייטל, היום זה שריר.

אל תצחקו עלי. עכשיו זה החלק של התמונות המביכות.
אני עושה את זה בשביל מטרה נעלה.
ותחתונים זה כמו בגד ים.

אז פעם אחת מהפרונט. כן. מתחילים לראות אפילו קצת שרירים בבטן.

ופעם אחת מהצד,

או כמו שקוראים לזה אצלנו "בואנ'ה לאן התחת שלך הלך??"

ועוד אחת מהצד, רק כדי להמחיש את השינויים של החודש האחרון באילת.
חשוב לציין, זה היה חודש קשה, גם מבחינת שמירה על אכילה נכונה (או צריכת אלכוהול מבוקרת) אבל עדיין יש התקדמות, אפילו אם היא נעשית בבייבי סטפס.

אז איך כתב יהודה הלוי בשירו הידוע "ליבי במזרח":

I'm not where I want to be, but thank god I'm not where I used to be.

טוב, אולי זה היה קניה ווסט. אני תמיד מתבלבלת בינהם.

לסיכום, אל ייאוש. תמיד יהיו עיכובים, ימים קשים, לפעמים אפילו שבועות, אבל בסוף זה משתלם.
וזה, אגב, נכון לגבי כל דבר בחיים האלה.

תעשו ספורט, תאכלו בריא, תעשו סקס באור.

בתיאבון!

Oh my god, Shoes

מכירים את הקטע הזה שאתם הולכים לעשות משהו, חדורי מטרה, ופתאום --- חנות נעליים.
אז אני והפוסט הזה.

בזמן האחרון אני סובלת מבעיות תקשורת קשות שאני מקווה להתגבר עליהן בקרוב,ועל כן הייתי צריכה למצוא מקום נחמד עם wifi לכתוב בו את הפוסט החדש.
כבר תיכננתי איך אני אספר על אכילה נקיה, מה זה ואיך מיישמים את זה בחיים האמיתיים, אבל אז, כהרגלו של עולם, דברים אחרים נכנסו לי בדרך.

אז בעודי מהדסת לי לעבר סניף ארומה הקרוב לביתי ( 2.8 ק"מ, 40 מעלות בצל, זה לא קרוב בשום קנה מידה, אגב) נתקלתי בחנות נפלאה שיש בה הכל, החל מתבניות למאפינס בכל צורה אפשרית, דרך מצעים, כלי מטבח ועד צעצועים וג'אדג'טים - וכאלה שקשורים למטבח הם אהבת חיי...
אחרי טחינה.
ועלי גפן של סבתא.
ונעליים.
בקיצור, אני מאוד אוהבת אותם.

ואז נכנסתי לTOGO.
טעות מרה.
אתוודה על האמת, אני לא סובלת את TOGO.
הנעליים שלהם זולות עם הצדקה מאוד ברורה. הן לא שורדות יותר מעונה.

אבל אני חלשת אופי בכל הקשור לנעליים ועל זה אני משלמת את המחיר.
המחיר אגב היה שני זוגות ב-75.99 ש"ח.
אז שישרדו עונה אחת. שיהיה.

חלשת אופי כבר אמרתי?

הסיבה שנכנסתי לשם מתלכתחילה הייתה למצוא זוג נעליים פתוחות, שטוחות ויפות לקיץ.
נשמע עסק פשוט? כלל וכלל לא.
הבינו, בעולמנו ישנם אנשים שפשוט לא נועדו ללכת עם אצבעות חשופות.
אני אחת מהם.
וכשונאת כפות רגליים מושבעת, המשימה קשה עליי שבעתיים.

ובכל זאת, הנה מה שיצא בסוף:

זוג ראשון
היה במקור בצבע אדום יפיפה, אך למרבה האכזבה לא במידה שלי, לכן התפשרתי...
לא שכחול הוא לא צבע יפה, אבל הוא לא מתאים לשום דבר שיש לי בארון.... (נראה שלא יהיה לי מנוס מלקנות משהו שילך איתן)

בניגוד לאחיותיהן המוכרות מהעור, אלה דווקא עשויות מבד קליל מה שנותן להן מימד נוסף של אווריריות שמשתלב יופי עם קיץ באילת.

זוג שני
הפעם התגמשתי קצת בעניין ה"שטוחות". או האצבעות החשופות. אבל בחיי, כמה שהן יפות!

איזה צבע! מנטה בוהק וחזק, גם קייצי, גם טרנדי וגם עם נוכחות!
איזו צורה קלאסית ומעודנת, והן באות עם הבלינג כבר בילט אין. מה עוד בחורה יכולה לבקש??

אה כן, לקבל שני זוגות ב-76 שקלים.
טוב, קיבלתי.

זה הכל להיום.
בפוסט הבא, אכילה נקייה מא' ועד ת'.
הנה משהו שיעביר לכם את ההמתנה בכיף

בתיאבון!

יום הולדת, חגיגה נחמדת!

ביום חמישי האחרון יצאתי למסע הארוך הביתה על מנת לחגוג את יום הולדתי.
יום הולדת הוא תמיד סיבה טובה לפנק את עצמך במשהו חדש. לא שרציתי לעשות שופינג, אבל מי אני שאזלזל ככה במסורת?
במחוזותינו הדרומיים אין מבחר גדול, אך מצד שני, גם אין מע"מ! ואם פיספסתם, עונת הסיילים התחילה - או כמו שאני קוראת לה: יום הולדת שמח!

אז לכבוד ילדות יום ההולדת הנה שתי האופציות שאני בחרתי בהן:

1. אאוטפיט יום - ידוע גם כ"בראנץ' עם המשפחה"

או בעגה המקצועית "הופ, טשטוש!"

שמלת קיץ לבנה של מנגו (כי לאיפה עוד את יכולה ללכת עם שמלה לבנה?)
סולידי אבל עדיין מחמיא. שובבות קיץ בשיאה אם אתן שואלות אותי.

השמלה נקנתה לפני שנתיים, אך אל חשש, גזרת הפעמון המחמיאה לעולם לא תצא מהאופנה, ופרינטים של פרחים הולכים חזק מאוד השנה. בטוח אפשר למצוא משהו דומה בכל אחת מהרשתות הגדולות (אני הייתי מתחילה את החיפוש דווקא בזארה).

מה צריך?
שמלה - מנגו
נעלי פיפטואו ורודות - JC Penny
שרשרת - קסטרו (אחת מהמתנות שלי לעצמי)
צמיד גורמט - (מתנה מחברות מהממות)
תיק - Guess (עוד מתנה מעוד חברה מהממת)


2. אאוטפיט לילה - ידוע גם כ"קרחנות בוטנים"

אחת מהמתנות שלי לעצמי השנה, הייתה היכולת לחשוף את הבטן שלי בלי להתבאס. בהתאם לכך, החלטתי לזרום עם הטרנד המרתיע של חולצות בטן.
עכשיו, אני לא אומרת שצריך להיסחף, אם כבר חולצת בטן, אז לשלב אותה עם, ובכן, כל דבר בגזרה גבוהה.
אני חייבת להגיד, בפעם האחרונה שלבשתי חולצת בטן, הייתי בכיתה ו'. וזה נראה הרבה פחות טוב.

אז הפעם פירגנתי לעצמי באייטם שמכה פעמיים (גם מחוך, גם ג'ינס) ולדעתי הוא הצלחה מסחררת. אם כי יכול להיות שאני עדיין באדרנלין-ראש מהעובדה שהלכתי בפומבי עם הבטן בחוץ.
מה שחשוב לזכור - כלל הברזל של כל אאוטפיט EVER: או מחשוף, או בטן, או רגליים. לא הכל ביחד!
(אלא אם זה יום ההולדת שלך ואז תעשי מה שבא לך....)

מה צריך?
מחוך ג'ינס: מנגו (מהעונה הזו! רוצו מהר לפני שייגמר)
חצאית אסימטרית: Forever 21
שרשרת, טבעות: קסטרו (כן, התפרעתי. מותר לי, יש לי יום הולדת)
נעליים - Asos אהובתי (רק 12 פאונד! למה אתן מחכות?!?!)

זה הכל להיום,
בתיאבון!

שוברים שגרה

התנצלות מראש, השבוע היה אחד השבועות הקשוחים בחיי.
בחמישה ימים הספקתי לארוז דירה, לחצות 200 ק"מ, לחפש דירה חדשה, לעבור לאילת, להיות בים (האדום) פעמיים, להתחיל לעבוד, להישאר בעבודה מ8:00 עד 23:30, לקחת שלוק מדלי עם רוטיפרים, לאכול קורנפלקס בלי כף (כי לא הייתה לי כזו) ולתקן את המחשב שלי שהחליט לשבוק חיים בזמן הכי רע.

רוטיפר. כי מה שלא הורג, מחשל.

תאמינו או לא, מה ששבר אותי היה המחשב. אין מחשב, אין וידאו של אימון....
מה שחשבתי שיהיה עיכוב של יומיים בשגרת האימונים הפך לכמעט שבוע.
לא אומרת שאני מכורה, אבל הפעם היחידה שהדלקתי את המחשב השבוע הייתה בשביל לעשות עשר דקות אימון עד שהסוללה שלו התאבדה סופית.
ואני יכולה להפסיק מתי שבא לי.

אני יודעת שאתם מצפים לזה לפחות כמוני, והבטחתי לכם שבעוד שבועיים נקבל את תוצאות תוכנית האימונים שלי, אבל בגלל העיכוב הקל, אני נאלצת להתחיל את שבוע 10 מחדש. סמכו עליי, לי זה כואב יותר.

בינתיים אני אספר לכם קצת על Jillian Michaels Body Revolution.

אז כמו שאמרתי כשהתחלנו לדבר על אכילה נקיה אחרי שגיליתי שאני שבה להיות קבב, החלטתי לעשות מעשה.
התחלתי מהליכות. ככה. בחוץ. נעלי ספורט, אוזניות, אפילו הורדתי את האפליקציה של נייקי כדי לדעת כמה ק"מ הלכתי, באיזו מהירות וכמה קלוריות שרפתי.
זה לא ממש עזר.
ספורט בלי אכילה נכונה לא יביא אתכם לשום תוצאות. כלום.

כשראיתי שזה לא עוזר, עברתי ל-Youtube.
במהלך שיטוטיי בארה"ב (אגב, מזל טוב ליידי, את די זקנה כבר...) גיליתי את הקסם שנקרא אימוני וידאו.
אני יודעת, גם אני ישר חשבתי על ג'יין פונדה ועיקמתי את האף... אבל חבר'ה, ג'יין פונדה בת 75 - ועדיין יש לה באנז אוף סטיל.
העובדות אינן מדברות, הן מעיפות לכם סטירה עם הצד המעליב של היד.

הוידאו הראשון שניסיתי (שעד לשבוע שעבר היה לעניות דעתי האימון הכי קשה שעשיתי מעולם) היה שלב 1 של תוכנית האימון Six weeks six pack (עדיין ג'יליאן מייקלס).
באמת הרגשתי שזה עובד, אבל הרגשתי שלפני שאני מתמקדת בפרטים הקטנים (כמו ריבועים בבטן) אני צריכה לעשות רמונט כללי (מה?! מאיפה המילה הזאת הגיעה ללקסיקון שלי?!).

ואז עברתי לתוכנית אחרת של ג'יליאן שנקראת 30days shred. מיד התאהבתי, שלושה אימונים, כל עשרה ימים מחליפים אימון והרמה עולה בהתאמה.
(איזה כיף שיש מישהו שמוכן להתנסות בכל ההתעללות הזו וגם לתת לכם את רשמיו?...)

זה היה גם השלב שבו התחלתי להיות רצינית יותר, קניתי כבר מזרון, עכשיו הגיע הזמן למשקולות.
אני התחלתי מ-1.5 ק"ג, תסמכו על האינסטינקטים שלכם, יש תרגילים שבהם היה לי קל מדי (תרגילי החזה למשל) אבל ברוב התרגילים סבלתי בדיוק במידה הראויה.

כן. הן ורודות.

אבל משהו עדיין היה חסר.
עשיתי דיאטות בעבר ואפילו הרכבתי תפריטים מוצלחים (ולא רק לעצמי!) אבל הפעם, זה היה שונה.

ואז מצאתי את Body Revolution.
90 יום, 12 אימונים, 6 ימים בשבוע, רוטציה הגיונית בין השרירים (לתוצאות אופטימליות, אחרי שאתם מאמצים שריר כדאי לתת לו יומיים מנוחה לפני ההתעללות הבאה) והחלק הכי טוב, זה בא עם תוכנית אכילה לשלושה חודשים (פלוס ספר מתכונים לנכי-מטבח כמוני).

אז נכון, לא את כל המרכיבים ניתן להשיג בארץ, וגם אם כן, זה לא זול. אוכמניות טריות?? מזל שעברתי לבירת תיירות, כי פה דווקא יש. שמן קוקוס? ניתן להשיג, אך עולה כמשקלו בזהב.... לפעמים נטלתי חירויות יצירתיות עם המתכונים, אבל לאט לאט זה מרגיש יותר טבעי ומוצאים את שביל הזהב.

והנה, בחשיפה מיוחדת, ארוחת הבוקר הנקיה האהובה עליי ביותר (המופיעה גם בספר המתכונים של ג'יליאן Master your metabolism, שיום אחד אני בלי ספק ארכוש)

מאפינס נקיים עם בננה ואוכמניות

מה צריך?
3/4 כוס בננות בשלות (זה לא רקוב זה דבש) - יוצא בערך שתי בננות
3/4 כוס יוגורט ללא שומן

½ כוס דבש (ואם יש לכם הזדמנות, תקנו אחד כזה טוב - יענו, לא מהסופר)
1/3 כוס שמן זית (כן, כן, וזה עדיין יוצא טעים)
2 כפיות תמצית וניל אמיתית

½2 כוסות קמח מלא

2 כפיות אבקת אפיה

½ כפית סודה לשתיה
½ כפית מלח
כוס גדושה של אוכמניות טריות (אני עשיתי את זה במקור עם דומדמניות שחורות קפואות, יצא טעים, הן מוסיפות חמצמצות נחמדה)

½ כוס אגוזי מלך קצוצים גס

מה עושים?
מחממים תנור ל200 מעלות.
משמנים תבנית של מאפינס עם קצת שמן זית, או מניחים בשקע עטרות נייר לאפיה.
בקערה אחת שמים את כל הרטובים: בננות, יוגורט, דבש, שמן זית ותמצית וניל. מערבבים עד קבלת עיסה אחידה.
בקערה שניה, מנפים יחד קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח.
עכשיו, תקשיבו טוב, מעבירים את כל היבשים לקערה של הרטובים ומערבבים רק עד לאיחוד. מסובך, הא?...
מקפלים פנימה את האוכמניות והאגוזים. מחלקים ל-12 שקעים. וזורקים לתנור ל35-40 דקות. לי לקח משהו כמו חצי שעה (אבל התנור שלי נטה לשרוף הכל).
נותנים לזה להתקרר בתבנית כ10 דקות לפני שעפים על זה.
המאפינס ישרדו בכלי אטום שלושה ימים, או בפריזר חודשיים.
אבל בינינו, אין סיכוי שתדעו שיש לכם משהו כזה בפריזר ולא תיגעו בו חודשיים.

בתיאבון!