שקט.
תאורה אפלולית.
פנים תא ההלבשה בחנות של נייקי.
המראות פה מיובאות היישר מהגיהינום.
עלמה צעירה (בערך) מודדת טייטס ריצה ארוך (קר מדי בחוץ מכדי לרוץ עם שלושת רבעי), הוא מוצא חן בעיניה.
היא לרגע מורידה את המגננות (ואת הטייטס) בגבה למראה, ואז (!!!) ברגע חסר אחריות ונמהר היא מגניבה מבט אחורה.
פאוזה דרמטית.
קלוז אפ על העיניים.
דמעה מבצבצת.
היא נזכרת איך הישבן שלה נראה בגיל 24, ומופתעת מהמטמורפוזה שהוא עבר בארבע שנים קצרצרות...
היא מחליטה החלטה אמיצה, אתגר אם תרצו, להיפטר מהצלוליט (מצחיק שאוטוקורקט מציע לתקן את ״מהצלוליט״ ל״מהחוליו״... למה שמישהי תרצה להיפטר מהחוליו שלה?!)
בכל מקרה, איפה היינו, שלושה חודשים. מלחמה עד המוות.
May the best fat win.
הדמויות והעלילה מבוססים על מקרים אמיתיים.
בתיאבון :)
בתיאבון :)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה