יזע ודמעות, הגרסה האולימפית.

ביום חמישי האחרון הסבתי פעמיי למרכז ע"מ להשתתף באירוע כייפי במיוחד.
H&M (החביבים עליי עוד מהימים שהיה שווה לעבוד באל על רק כדי לטוס לאירופה כי יש שם H&M) השיקו את קולקציית הקפסולה החדשה שלהם Go Gold, שעוצבה יחד עם ספורטאי הנבחרת האולימפית של שוודיה לקראת אולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014.

קודם כל, התכנסנו כולנו, מדריכות כושר, בלוגריות למינהן וחובבות אופנה, לשיעור אירובי אינטנסיבי במיוחד (רוצה לומר, קשה עד כדי שגירגרתי את הלבלב שלי פעמיים במהלך השיעור, ע"ע: מעולה!!).
כן, תמונות מביכות בדרך.

החץ מסמן את הבחורה האחת שלא בקצב... אוי, מי זאת?? זו אני... i'm on a horse...

אחר כך פינקו אותנו בארוחת בוקר חביבה, מיצים, מוזלי, מאפינס ועוד דברים ב-מ'.

ואז הגיעה גולת הכותרת, הצצה מוקדמת לקולקציה החדשה Go Gold.

זה מה נקרא Damn בשתי הברות!

הקולקציה עוצבה בעבור ובשיתוף הספורטאים של הנבחרת האולימפית השוודית, אז אם ביקשתם לטבול באבק כוכבים אולימפיים ובלונדיניים, אני הייתי הולכת על הטייטס.
הקולקציה מורכבת מפריטים פונקציונליים כמו בגדי ריצה קלילים או ביגוד תרמי מנדף זיעה, לצד פריטי קז'ואל כיפיים (כמו הסניקרס האלה שעליהם אני חולמת בלילות).

הרעיון מאחורי הקולקציה, לדברי הרשת, הוא לייצר ביגוד ספורט מקצועי, מהחומרים האיכותיים ביותר (אם זה מנדף זיעה של אצן אולימפי, זה בטוח ינדף את שלכם) במחיר שנגיש לכל כיס. ואם זה בהדפס נחש, אז מה טוב.
בכל זאת, מדובר ב-H&M. ואם יש משהו אחד ששוודים יודעים לעשות, זה דברים יפים.


מה אני חשבתי על הקולקציה??
טוב, אז קודם כל, מעילי הפוך נהדרים. אם אתם עוברים לאלסקה... זה מיותר בישראל בערך כמו מעיל פרווה. אף פעם, ואני מתכוונת א-ף-פ-ע-ם לא קר פה מספיק בשביל להשמיש את המעיל הזה.
מעבר לכך, הקולקציה שמחה ומשמחת ביותר.

אני והטייטס הצהבהב מלמעלה כבר היינו בדרכנו לקופה כשלפתע הבחנתי שקיים בו רק כיס אחד, והוא לא מספיק גדול בשביל להכניס לתוכו טלפון נייד. אם אתם רצים עם נגן קטן יותר, או בלי, או שמים את הטלפון ברצועה ייעודית לזרוע, זה אחלה בשבילכם...
רק לידיעה, כשאני יצאתי מהחנות נשאר שם טייטס אחד כזה.
מידה M.
סמיילי עצוב.
חוץ מזה בקולקציה עוד שלל פריטים נחמדים, כולם נראים לעין הבלתי מזויינת איכותיים ביותר והמחירים, ובכן, לא הייתי אומרת שזה זול, אבל ביחס לאיכות החומרים (ובהשוואה למחירי מותגי ספורט כמו נייקי ואדידס) הם בהחלט נגישים.

מה הייתי לוקחת?
את זה...

על מה הייתי מוותרת?
על מעילי הפוך ועל כל נסיון ללבוש הדפס אחר עם הטייטס הזה.
עוד תמונות מביכות בדרך...

יאמר לזכותי שלא נעשה פה נסיון לשלב הדפסים, כי אם נסיון למצות עד תום את השהות בתא ההלבשה

את הקולקציה אגב, ניתן להשיג בסניף הדגל של H&M בעזריאלי.
זהו להיום,
עד לפעם הבאה, אני אשאיר אתכם עם תמונה מיוזעת במיוחד שלי, מסוף השיעור, כבונוס.

תעשו ספורט,

תתלבשו יפה,

תהיו אנשים טובים, הכי חשוב.


בתיאבון!

My new Girl Crush

לפני כמה ימים קיבלתי סמס מחברה: "עשית כבר פוסט על מה ללבוש לחתונה?..."
זו הייתה דרך מעודנת להגיד You've been served. אז עוד לא עשיתי (טכנית, עדיין קצת קר בשביל שעונת החתונות תתחיל, אם כי עונת ה"לאשר הגעה לפני שהדפסנו הזמנות, אבל שינינו כבר סטטוס בפייסבוק לאינגייג'ד אז הלך עלייך, את יודעת מה תעשי בקיץ הקרוב" החלה במלוא הכוח... מזל טוב אגב, אוהבת אתכן).

בכל מקרה, זה גרם לי לחשוב, להסתכל על דברים יפים, לחפש השראה. למזלי, יחד עם עונת ה"לאשר הגעה וכיו"ב" החלה גם עונת הטקסים, אז היו לי מלא דברים יפים להסתכל עליהם לאחרונה.

בין מחשוף לשסע, מצאתי את הגירל קראש החדשה שלי.
אני מודה, לא ראיתי שום סרט שלה, ברצינות, אני לא מעריצה גדולה של סרטים שאינם מצויירים (,guilty pleasure anyone?) אבל אני מעריצה של דברים יפים. והיא... ובכן, she blew my mind.

אולי זו החיבה שלה לדיור, אולי זו העובדה שהיא נפלה בדרך לאסוף את האוסקר שלה, אולי זה בגלל שהוליווד קוראת לה שמנה (מה שאומר שבכל סטנדרט אנושי היא רזה) ולא אכפת לה, להיפך, היא רק מזכירה שוב ושוב כמה היא אוהבת לאכול, שונאת חדרי כושר ולא רוצה שילדות קטנות יסתכלו עליה ויגידו "אני רוצה להיות כמוה... שדופה!".
אבל סביר להניח שאני פשוט מחבבת אותה כי היא כנה.
ומצחיקה.
וקצת בהמה.
אבל תמיד ליידי :)
מזכירה לי את עצמי, לו הייתי פצצת אנרגיה צהובה בשמלה של דיור מנופפת ביד אחת בפסלון המוזהב וביד השניה עושה אצבע משולשת לפפראצי.
טוב, אולי לא מזכירה אותי כל כך... כן, אני מדברת על ג'ניפר לורנס.

ג'ני החביבה היא תפוח האדמה הלוהט החדש של הוליווד (ואני לא מנסה לרמוז שהיא מלאה בפחמימות, אם כי מבקרי הוליווד לא יפספסו הזדמנות להגיד את זה)
רבות כבר נאמר עליה.
סערות אינטרנטיות אינסופיות בענייני שיפוצי פוטושופ (שיצאה נגדם, אגב)

רק אני מסתכלת על זה ולא מבינה מה ה"לפני" ומה ה"אחרי" פה?...

אבל תרצו או לא, הג'יי לו החדשה (מותר לקרוא לה ככה?... בינינו, די נס ליחה של ג'יי לו הקודמת...) היא פשוט יפהפיה.
(וכן, אני מדברת על הגרסה ה"שמנה" והלא מרוטשת שלה).
הבנים רוצים אותה, הבנות רוצות להיות כמוה, ואני? אני רוצה אותה בתור ה-BFF שלי.
נעשה מסיבות פיג'מות, אני אשאיל לה נעליים מ-ASOS והיא תשאיל לי שמלות של דיור.
את זאת נניח.
אם כי אני אוכל ללבוש אותה רק לחתונה אחת...

ג'ניפר, דיור והאצבע, אוסקר 2013

איך הולך השיר ההוא... "דרוש חתן, שמלה כבר יש".

זאת אולי תלך חזק בתור שמלת "אחות של הכלה"... מזל שנשארה לי לפחות אחת רווקה...

עדיין דיור, גלובוס הזהב 2013

אוקיי, השמלה הזאת הפכה למם, כולם דאגן לצחוק עליה. אני חושבת שהיא חמודה, וחוצמזה, להפוך למם זה קצת כמו שיעשו לך חיקוי בארץ נהדרת, זה סוג של כבוד.

והנה כמה ממים להנאתכם. הם די טובים בינינו.

כאילו, זה שמשווים אותך לבת הים הקטנה זה דבר רע?...

האינטרנט כמרקחה

והנה עוד כמה שמלות שלא היה אכפת לי לשאול ממנה

שמלה של פראבל גורונג, בכורת הסרט משחקי הרעב 2012

דבר אחד בטוח לגבי ג'ניפר לורנס (והסטייליסטית שלה) אם היא אוהבת מעצב מסוים, היא יודעת לפרגן

שתי השמלות של פראבל גורונג, טקס פרסי המבקרים ופרסי מכון הסרטים האמריקאי 2013

אוקיי, בזאת אני באמת יכולה לדמיין את עצמי (ובניגוד לשמלות מקסי גרנדיוזיות, אפילו יש לי לאן ללבוש אותה...)

שבוע האופנה בפריז 2012

ואת זאת...את זאת אני אשאיר לה

שמלה של דיור, בכורת משחקי הרעב-התלקחות 2013

(באמת שפירגנתי עכשיו ולא שמתי תמונה שלה עם שמלת-האמא-של-החתן של אוסקר דה לה רנטה שהיא לבשה בטקס פרסי גילדת השחקנים ב-2011... בעיקר כי היא הייתה בת 20, בתחילת דרכה וכולנו עושים פאדיחות לפעמים...)

כך או כך, אני בטוחה שלמלכת ה-Derp (אם אתם לא יודעים מה זה, תיכף תבינו) ממש לא מזיז מה אנחנו חושבים עליה...

אלא אם זה משהו טוב.

בקיצור, שמלה לחתונה לא מצאתי (הנה עוד פוסט מתבשל כבר) אבל את חביבת הקהל שלי, דווקא כן.
תחייכו, תעשו פרצוף מטופש למצלמה ושתהיה לנו עונת טקסים מעניינת,

בתיאבון!

Nike dreaming - האתגר

שקט.

תאורה אפלולית.

פנים תא ההלבשה בחנות של נייקי.

המראות פה מיובאות היישר מהגיהינום.

עלמה צעירה (בערך) מודדת טייטס ריצה ארוך (קר מדי בחוץ מכדי לרוץ עם שלושת רבעי), הוא מוצא חן בעיניה.

היא לרגע מורידה את המגננות (ואת הטייטס) בגבה למראה, ואז (!!!) ברגע חסר אחריות ונמהר היא מגניבה מבט אחורה.

פאוזה דרמטית.

קלוז אפ על העיניים.

דמעה מבצבצת.

היא נזכרת איך הישבן שלה נראה בגיל 24, ומופתעת מהמטמורפוזה שהוא עבר בארבע שנים קצרצרות...

היא מחליטה החלטה אמיצה, אתגר אם תרצו, להיפטר מהצלוליט (מצחיק שאוטוקורקט מציע לתקן את ״מהצלוליט״ ל״מהחוליו״... למה שמישהי תרצה להיפטר מהחוליו שלה?!)

בכל מקרה, איפה היינו, שלושה חודשים. מלחמה עד המוות.

May the best fat win.

הדמויות והעלילה מבוססים על מקרים אמיתיים.
בתיאבון :)