על פיקציות ופיליפיניות חריפות

כמה דברים שלא ידעתם לגבי אילת:
1. מזיעים פה.

2. אין מע"מ. במקום זה, פשוט מכפילים את מחיר הבסיס של... ובכן, הכל.
3. "אחרי הקיץ" לא קיים. גם לא "אחרי החגים". אם זה סופשבוע, יהיו פה תיירים (למעט אולי ביומיים בשנה שיורד פה גשם).

אם כן, אחרי החגים שלי היו עמוסי ביקורים (לא מתלוננת! נהניתי מכל רגע)

בין ביקור כזה לאחר, יוצא לפעמים לקפוץ למסעדה עם חברים ( או אמהות, או אחיות...)
ולפעמים גם קורה שאתה אוכל איזו מנה שיש מחזירה אותך למשהו אחר...
זה מה שקרה לי עם הפיליפינית החריפה של הג'ירף.
קודם היא שלחה אותי לתאילנד. קו טאו, ערב, אחרי יום צלילות, רעבים כמו ג'מוסים, כשלשולחן הגיעה מנה כל כך טעימה שעד שלא סיימתי אותה כלל לא שמתי לב שהפנים שלי עולות באש.
אחר כך היא החזירה אותי לפעם אחרת, כבר באילת, שחלקתי אותה עם מישהו שגרם לי לכזה אודם בלחיים שלא היה סיכוי בכלל שיראו עליי רמז לחריפות...

המממ... מעניין, נראה שהדרך הכי טובה להתמודד עם חריפות זה להיות עייף או מאוהב.

בכל מקרה, היחסים שלי עם המנה הזאת הם מאוד אמביוולנטים.
מצד אחד, אני ממש אוהבת אותה, אך מהצד השני היא קצת פשוטה בשביל להזמין אותה במסעדה, הלא כן?

לכן שינסתי מתניים (צעקתי "challenge eccepted"... לא בלב, ויש סיכוי שגם נתתי כיף לעצמי תוך כדי) ורצתי לחפש מתכון.

והרי לכם,

הפיליפינית החריפה של הג'ירף

המכון הוכפל כדי להתאים לשתי מנות... בסוף הוא הספיק לחמש, עם עודף של נודלס, אז המתכון הנוכחי עם שיפורים (מותאם מתוך המתכון של הג'ירף)

מה צריך?

½ חבילת נודלס/ אטריות ביצים/ אטריות סובה מבושלות (בערך 250 גרם)
*אטריות סובה - אטריות שעשויות מקמח כוסמת ולא מכילות גלוטן (בהנחה והן עשויות מ-100% קמח כוסמת)  אם תמצאו כאלה בארץ, תודיעו לי איפה.
שמן זית (אפשר גם שמן אחר, אבל זה השמן היחיד שאני משתמשת בו)
כוס חזה עוף פרוס לרצועות
2 כפיות ג'ינג'ר טרי מגורד
2 שיני שום כתושות
½ כוס בצל ירוק פרוס לרצועות
½ גמבה אדומה פרוסה לרצועות
300 מ"ל ציר עוף (אמרתי כבר שאני לא משתמשת באבקת מרק?... כן, אז בקרוב אעלה מתכון גם לציר עוף ביתי וקל!)
300 מ"ל חלב קוקוס
4 כפות משחת קארי אדום (אם כי המנה שלי יצאה פיקנטית בקושי, נראה לי שבפעם הבאה אני אלך על 5 כפות קארי)
כפית מלח
2 כפיות סוכר (או כפית וחצי דבש, נראה לי שזה עובד סבבה עם הטעמים האלה)
בוטנים קלויים גרוסים/שלמים (תנסו, רק תנסו להשתמש בכאלה ללא מלח)
כוסברה לקישוט

מה עושים?
1. מתקשרים לג'ירף ומזמינים משלוח.
זה היה פשוט :) טוב, עכשיו ברצינות....

1. מחממים מעט שמן בווק מעל אש גבוהה. מטגנים עוף, ג'ינג'ר, שום, בצל ירוק וגמבה.

חדי העין יבחינו שאין כאן גמבה. זה כי שכחתי לקנות אחת כזו והייתי רעבה מדי מכדי לחכות עם זה עוד יום.
חדי העין יותר יבחינו בזה שגם אין לי ווק. מה אני אגיד, אני אוהבת לאלתר.

2. מוסיפים ציר עוף, חלב קוקוס, קארי, מלח, דבש ובוטנים (אפשר גם להוסיף אותם בסוף, מעל המנה)

3. מצמצמים את הרוטב במשך דקה על אש גבוהה ומוסיפים את האיטריות.

במילותיו של הרה"ג עוגיפלצת: נום נום נום!

4. מקשטים בעלי כוסברה טריים ובולסים ישר מהווק!

או כמו שאומרים אצלנו,
בתיאבון!

פוסט וידוי (ברוח יום כיפור וכאלה)

טוב, נגמרו החגים ואיתם התירוצים.

לאחרונה קצת זנחתי את הבלוג, בהתחלה זה היה בגלל שהייתי עסוקה עד מעל הראש ב(לנסות לא)להרוג דגים.

אחר כך, הגיעו החגים ואיתם שפע תורנויות, עבודה והמון (ה-מ-ו-ן) בילויים וימים נטולי שינה.

לא שאני מתלוננת, היה נהדר ותמיד נחמד שחברים מהמרכז עושים גיחה לדרום החם.

הבעיה התחילה כשגיליתי שאני זונחת את הבלוג לא בגלל שאין לי זמן, אלא בגלל שפשוט אין לי כוח. לא לבלוג ולא לשום דבר אחר, כולל את עצמי.

יחד עם הבלוג זנחתי עוד כמה דברים, כמו אימונים, אכילה בריאה ואת אמוני במין האנושי.

אומרים שלכתוב בלוג זה תרפוייטי, אז אני נותנת לזה צ'אנס.
אני אשתדל לא לשעמם יותר מדי.

 באחד מהלילות נטולי השינה יצא לי לדבר עם בחור שעומד להתחתן בעוד חודש עם הבחורה שאיתה הוא יוצא מגיל 15. הוא סיפר לי כמה זה קשה לדעת שאתה הולך לחלוק את המשך חייך עם אותה בחורה, כשמעולם לא ניסית שום דבר אחר.
באותה שיחה היה נוכח עוד בחור שניסה להסביר לו שהוא צריך להכיר תודה על כך שהוא לא כמונו. ה"מקולקלים". ציטוט מדויק.

בשלב הזה קצת התרעמתי על זה שקראו לי "מקולקלת" (אף שכבר קראו לי בשמות גרועים יותר) וניסיתי להסביר לבחור מס' 1 שזה לא שאנחנו מקולקלים כמו שיש לנו ניסיון בדבר הזה שהוא מדבר עליו, ולנו זה עבד פחות טוב.

הסברתי לו שיש גם נסיונות שנגמרים בלב שבור וכל פעם שנשבר לך הלב אתה הופך לקצת יותר ממורמר, אתה מאבד קצת אמון בהפי אנדינג ובלי לשים לב הלב מגדל עוד צלקת אחת, עוד חומה, עוד הערה מרושעת מתחת לשפם, עוד גרם אחד של ציניות לאוסף.
לא חשדתי.
ואז הבנתי מה זאת אומרת "מקולקלים".

אז מה עושים?
מעמידים פנים שהכל בסדר, מנערים את האבק מהכתף ומהלב, מגדלים עוד צלקת וממשיכים לחיות?
מאמינים שיש הרבה דגים בים? (עשיתי בזה תואר, אז תסמכו עליי, אין)
מאבדים אמונה ומתחילים לאסוף חתולים??
אם אתם מגלים את התשובה, המייל שלי פה למטה...

הפוסט הבא יהיה הרבה פחות מבאס. מבטיחה.
עד אז, רגע של נחת, תפילה, סתם שיר סבבה, איך שלא תקראו לזה,
בתיאבון!